את התעצמות הרצח ברחוב הערבי. יש להכיר כמצב חירום לאומי. מה שהופך את המאבק בתופעה להכרח ריבוני של מדינת ישראל, נובע, בראש ובראשונה, מחובת המדינה לערך ההגנה על חיי האדם והיא שלובה בסוגיה זו, בחובת המדינה להשלטת סדר ומשילות.
פירושה המילולי של המילה דע'ווה (دعوة) הוא "קריאה" או "הזמנה". באיסלאם, הכוונה היא הזמנה לקבלת האיסלאם או הזמנה לחיים על פי צווי האל. בשונה ממיסיונריות נוצרית, הדע'ווה אינה ממוסדת כארגון מרכזי אחד, אלא כמצווה אישית וקולקטיבית לכלל המאמינים.
בשיח הציבורי במערב וגם בישראל, כשאזרחים בדרום או בצפון נדרשים לשלם סכומי עתק לכנופיות כדי שלא ישרפו להם את העסק, המשטרה והתקשורת מכנים זאת "פשיעה חקלאית" או "פרוטקשן". זוהי כמובן הלבנה של מלחמת הדת שאנו נמצאים בעיצומה: אם זה "פשע", אפשר לפתור זאת באמצעות אכיפה. אם זה "ג'יזיה", מדובר במאבק על ריבונות, דת וזהות – נושאים שהמערב המודרני מעדיף להתעלם מהם בשם הפוליטיקלי-קורקט.
את המצב בדרום ניתן היה לפתור באמצעים דמוקרטיים לפני 30 שנה. לא עוד. הדמוקרטיה פשטה את הרגל בכל המערב ביכולתה להתגונן מפני מבקשי רעתה, וגם פה. היום, אם חפצי חיים אנחנו נצטרך לכבוש את השטח מחדש בדם באש ובתימרות עשן, ואם לא...
דפוס חדש התקבע בשנים האחרונות בשווקי חג המולד של אירופה: שיבושים, הפחדה, והתחושה שחגים נוצריים זקוקים להגנה משטרתית רק כדי להתקיים. איסלאמיסטים אינם מכוונים למרחבים האלה בגלל עזה או ישראל. הם עושים זאת משום שהחיים הציבוריים הנוצריים הם שדה קרב סמלי במאבק ציביליזציוני עתיק הרבה יותר.
הנוכחות המתרחבת של סממנים מוסלמיים במרחב הציבורי במערב – החל מלבוש דתי בולט ועד רכישת כנסיות ובניית מוסדות איסלאמיים ומסגדים מרשימים – היא כלי אסטרטגי במאבק מורכב על ההגמוניה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על ההשתלטות המוסלמית על המרחב הציבורי במערב, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
מי שסבר שהבעיה של המערב היא ההגירה, שיחשוב שוב. בנוסף למהגרים שאינם מפסיקים להגיע גוברת והולכת הדינמיקה של נהירה אל האיסלאם, של צעירים ומבוגרים כאחד. הכיצד? ליקטנו עבורכם אוסף ראשון של ממים אינטרנטיים אודות תופעת ההתאסלמות שמציפה את המערב, והשלכותיה. אתם מוזמנים להוסיף עוד.
כאשר איסלאמיסטים רדיקלים צועקים "ח'ייבר, ח'ייבר יא יהוד", זו לא סתם סיסמה. זוהי איום. זיכרון. הבטחה. ח'ייבר הייתה עיר יהודית בחצי האי ערב. בשנת 628 לספירה, היא נכבשה על ידי מוחמד וחסידיו. התושבים היהודים נהרגו, שועבדו או אולצו לוותר על אדמתם. עבור האיסלאמיסטים, ח'ייבר לא הייתה רק קרב. זוהי תוכנית אב.
אירופה מתקרבת לנקודת שבירה. תנועות איסלאמיסטיות הן סבלניות, מאורגנות ואידאולוגיות. האליטות המערביות מוסחות, מפולגות וחוששות להיקרא בשמות גנאי. קמפיינים של דה-מורליזציה מוודאים שזה יישאר כך. אם אירופה רוצה לשרוד כציוויליזציה חופשית, עליה להתעורר, לפני שיהיה מאוחר מדי, לעמוד לצד ישראל, ולהפסיק לטעות בין פיוס למוסר.
אחת הבדיחות העצובות של ימינו הוא הביטוי 'דת של שלום' שבו תויג האיסלטם הקיצוני ע"י פוליטיקטים מערביים בהשפעת תרבות ה'פוליטיקלי קורקט', שבחסותה גדלה המפלצת האיסלאמית למצבה הנוכחי, המאיים להקריס את המערב תחתיו. המאמר מוקדש לביטוי הזה ולמקורותיו.
