האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
כיצד עלינו להבין את דבריו של משה: "וְלֹא־נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (כט, ג) – האם דברים אלה של משה היו דברי אזהרה בלבד או שמא הם פירוט מעשים ומסקנות קשות, ואולי היו אלה דברי אנחה וביטוי לשיברון לב?
במאמר אתעכב על עשר מצוות וחובות, שהביאו אותי לחשיבה נוספת ולהרהורים. בעשר אלה אני רואה חובות עצמאיות, שאינן חלק מקבוצות מצוות או חובות…
"כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" – לצערי, רבים הם אלה שאינם מכירים את המקור וקוראים את המלים בתלישות. ביניהם גם משוררים וכותבים אחרים, שלמרות הצהרותיהם, אינם מכירים את המקורות או אינם בקיאים בהם, אך אין זה מונע מהם לצטט קטעים שלא בהקשר הנכון. הוצאת ביטוי מהקשרו מעוותת את משמעותו…
הנוסח הסופי של החוק צריך להיות ברור ומפורט. אסור שישאיר בעיות בלתי פתורות, או שיהיו בו ניסוחים היכולים להשתמע לשני פנים. משה ידע זאת. לצערי, המחוקקים של ימינו, כולל המחוקקים גם בישראל, לא תמיד משכילים שלא להיכשל…
ישיבה בארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, כי רק בה ניתן לקיימן כראוי. גישה אופטימית ולאומית.
