תקציר: כיצד עלינו להבין את דבריו של משה: "וְלֹא־נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (כט, ג) - האם דברים אלה של משה היו דברי אזהרה בלבד או שמא הם פירוט מעשים ומסקנות קשות, ואולי היו אלה דברי אנחה וביטוי לשיברון לב?

[לקובץ המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

עודכן ב- 1 בספטמבר 2023

דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל" בהוצאת ראובן מס, ירושלים.

*  *  *

הבאת הביכורים

משה ער לכך, שבקרוב יסתיים מסע בני ישראל במדבר ויעלו לארצם. כדי להעביר תחושה זאת לבני ישראל הוא פותח בדיני הבאת הביכורים.

הוא חוזר על עקרון יסוד עליו כבר דיבר: אלהים אינו מותחם למקום מותחם, מזבח או מקדש. האלהות ביהדות אינה מוגבלת למקום הפולחן. הפולחן אמנם ירוכז במקום אחד בו יבחר אלהים, הרשאי גם לשנותו.

בתחילת הפרשה מודיע משה: "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (כו, ב). כך היה גם לגבי זבח הפסח בפרשת ראה: "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת־הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, כִּי אִם־אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ – שָׁם תִּזְבַּח אֶת־הַפֶּסַח בָּעָרֶב" (דברים, טז, ה-ו). אלהים אמנם הורה לעשות לו מקדש, אך קבע שהוא ישכון בתוך העם ולא במקדש: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח). המשכן מיועד בעיקר למקום פולחן. לאחר הכניסה לישראל, בחר אלהים בשילה, כמקום בו ישכן את שמו: "וַיֹּסֶף יְהוָה לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה, כִּי-נִגְלָה יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ, בִּדְבַר יְהוָה" (שמואל א, ג, כא), ובשלב מאוחר יותר העביר את המשכן לירושלים.

הבאת הביכורים היא פעולה משולבת של חוק, מצווה וצדקה: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל־מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. לֹא־עָבַרְתִּי מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי .לֹא־אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא־בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, וְלֹא־נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי” (כו, יב-יד). על מביא הביכורים לחשוב על כלל בני ישראל ולפנות לאלהים בבקשה: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (כו, טו). אכן, לא יכול היה משה לבחור מועד מתאים יותר כדי להדגיש את התוצרת החקלאית שבארץ ישראל. שלא כבפסח או בסוכות – חג הביכורים ממוקד בתוצרת החקלאית ועיקרו "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא".

סיכום מערכת החוקים והיחסים בין העם לאלוהיו הוא הנושא השני בו עוסקת הפרשה

משה מסכם את מערכת החוקים והיחסים שבין בני האדם במלים: "הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים, וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ. אֶת־יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו, וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ, וְלִשְׁמֹר כָּל־מִצְו‍ֹתָיו וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם־קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (כו, יז-יט).

משה וזקני ישראל מצווים על בני ישראל לרשום את כל דברי התורה כאשר יעברו את הירדן וייכנסו לארצם. אותו היום יהיה יום מיוחד – היום בו בני ישראל הופכים לעם: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְעָשִׂיתָ אֶת-מִצְו‍ֹתָו וְאֶת-חֻקָּיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (כז, ט-י).

בכך מסתיימת סקירתה של מערכת החוקים שניתנו לבני ישראל עד לכניסתם לארץ. לאחר סיום נהדר כזה, עובר משה מיד לנושא אחר – מערכת המצוות והיחסים בין העם לאלהיו. גם זו היא מערכת "חוקים", אך ביחסים שבין העם ואלהיו הם אינם חוקים רגילים אלא נוטים לכיוון מצוות.

הברכות והקללות

בחלקו הראשון של פרק כח מונה משה את הברכות שתצמחנה לבני ישראל אם ישמרו את מצוות אלהים: 

"וְהָיָה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל־גּוֹיֵי הָאָרֶץ וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל־הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ, כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ, וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" (כח, א-ו).
ההיגיון אומר שאדם צריך לצאת ממקום כלשהו לפני שיכנס למקום אחר, אך אין זה מענייננו מהיכן בני ישראל מגיעים, מאיזה חלק של המדבר. ענייננו הוא שהכניסה לארץ תהיה מבורכת. כשם שבואו של כל אחד מבני ישראל לארצו תהיה מבורכת, כך גם יציאותיו וחזרותיו תהיינה ברוכות. אך משלב זה ואילך הופכת פרשת כי תבוא לפרשת ברכות וקללות, בדומה לברכות ולקללות שפורטו בספר ויקרא.

בתחילה ניתנים פרטי הברכות: "יִתֵּן יְהוָה אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ: בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ. יְצַו יְהוָה אִתְּךָ אֶת־הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ; וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע־לָךְ. כִּי תִשְׁמֹר אֶת־מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו, וְרָאוּ כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לָתֶת לָךְ. יִפְתַּח יְהוָה לְךָ אֶת־אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת־הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר־אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל־מַעֲשֵׂה יָדֶךָ. וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה. וּנְתָנְךָ יְהוָה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי־תִשְׁמַע אֶל־מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וְלֹא תָסוּר מִכָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם” (כח, ז-יד).

אך כאן בא החלק הקשה בנאומו של משה. הוא אמנם פתח בהבהרת הברכה הגדולה שניתנת לעם ישראל אם יקפיד על שמירת המצוות, אך מיד לאחר מכן מונה משה באופן מפורט את הקללות שתיפולנה על העם אם לא ינהגו בדרך הישרה והנכונה. אכן, אין זו הפעם הראשונה שמשה משמיע דברי תוכחה קשים.

קראנו זאת בפרשת בהר ובפרשת בחוקותי המסיימות את ספר ויקרא, אלא שאז נאמרו הדברים גם בפני כל אלה שלא יעלו ארצה – דור המדבר. לעומת זאת, נאומו של משה כעת, מיועד לכל העומדים להיכנס בשעריה. בכך מבהיר משה שהנאמר בספר ויקרא לא היו דברי תוכחה תקופתיים, אלא דברי תוכחה קבועים, שחובה להיזהר בהם תמיד. 
אינני רוצה להיכנס לפרטי הקללות. הן מזעזעות. הרס וחורבן כללי, לאומי ואישי, והנורא הוא – שכל הקללות שפורטו שם אכן הוטלו על עמנו, בתקופות השונות, על אבות ובנים, במקומות אלה או באחרים (כח, טז -סח).

עיון ברשימת הקללות שהוטלו מאוחר יותר על דורות רבים של בני ישראל – קשה לי במיוחד, במיוחד כאשר אנו זוכרים את ההבטחה שניתנה בפרשה הקודמת: "לֹא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת. אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתו" (כד, טז). האם איסורים אלה נועדו לשופטים בני תמותה בלבד, שעליהם נאסר לפקוד חטאי אבות על בנים, לעומת אלהים, שופט כל הארץ, שעליו עקרון זה אינו חל? הרהורים קשים, במיוחד לאור המציאות בה חיינו.

האם יתכן שמשה מנה רשימה זו של קללות, מתוך מחשבה או תקוה שבני ישראל יבינו שעליהם להיזהר ולשמור את הברית כדי שישכילו ולא ייכנסו לתוך מערכת הקללות? אך התוצאה שהייתה ועדיין קיימת, שכאשר הגויים ירצו לנקום בבני ישראל, או להתנכל אליהם ללא סיבה, כבר הייתה בפניהם רשימה של קללות ומעשי זוועה מהן יכלו לבחור, ואם במקרה מישהו בא אליהם בטענות על הגזמה והרג עם, טוענים הם להגנתם שהם רק מבצעים את רצונו של אלהים כפי שמשה הבהיר אותו במפורש פעמיים, גם בחורב וגם בכניסה לארץ, במהלך תקופה של דור אחד בלבד.

כיצד עלינו להבין את דבריו של משה: "וְלֹא־נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (כט, ג) - האם דברים אלה של משה היו דברי אזהרה בלבד או שמא הם פירוט מעשים ומסקנות קשות, ואולי היו אלה דברי אנחה וביטוי לשיברון לב?

[לקובץ המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת כי תבוא;
• אוסף המאמרים על פרשת ראה;
• אוסף המאמרים על 'פרשת בְּהַר';
• אוסף המאמרים על 'פרשת בחֻקֹתַי'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת כי תבוא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/9/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ראה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בהר באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 13/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בחוקותי באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 20/5/19.