תקציר: ישיבה בארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, כי רק בה ניתן לקיימן כראוי. גישה אופטימית ולאומית.

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל" בהוצאת ראובן מס, ירושלים.

*  *  *

הביטוי "שמע ישראל" הוא דרך קריאה לעם ישראל. בעוד אשר בפרשת ואתחנן הקריאה לעם ישראל הייתה קריאה להדגשת הנושא הדתי, הקריאה "שמע ישראל" בפרשת עקב היא קריאה לעם להדגשת הנושא הלאומי והקשר לארץ ישראל. 

לצערי, המשמעות הלאומית החשובה הושמטה, במקרה או במתכוון, במהלך השנים, ונעקרה ממנו. הדגש הושם במשמעות הדתית כאילו הייתה זו המשמעות היחידה.

בפרשת עקב, בשלב שלפני הכניסה לארץ, מבהיר משה לבני ישראל: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם, עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים, אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ. מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק? וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא-הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה, הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ, וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאַבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לָךְ" (ט, א-ג). כלומר, אל לבני ישראל לחשוב שאלהים מביאם ארצה מפני שהם צדיקים בעוד שכל הגויים מסביבם רשעים: "אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ, לֵאמֹר: בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ" (ט, ד).

כך מעבירים מסרים...

רשעות הגויים היא סיבה אחת, חשובה מאד, אך קיימת סיבה אחרת, והיא העיקרית - קיום הבטחתו של אלהים לאבות האומה, ולא התנהגותם של בני ישראל, שהרי הם עם קשה עורף. 

אלו הם דבריו הבוטים של משה: "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם, כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. ויָדַעְתָּ, כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ, כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אָתָּה. זְכֹר אַל-תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר-הִקְצַפְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד-בֹּאֲכֶם עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם-יְהוָה" (ט, ה-ז).

כאן חוזר משה ומונה את חטאי בני ישראל, מאז יציאת מצרים עד למעמד נאומו זה, מה שנמנע לעשות בנאומיו האחרונים עד כה. משה הבין שבני ישראל יפנו לו מיד עורף אם יתקפם. לכן, כבר בפתיחת דבריו, הבהיר לבני ישראל שבכל מקרה הם עומדים לקבל את הארץ הנפלאה. כעת הם מוכנים לשמוע במה נהגו שלא כשורה, מבלי לעורר מחאות ומהומות.

פעם אחר פעם משה מלמדנו מהי הדידקטיקה הנכונה, כיצד לנאום ולהעביר מסרים. לעולם אל תפתח את דבריך בשלילה. התחל בדברים הטובים והמוסכמים. בכך תרכוש את אהדת הקהל או לפחות את נכונותו, לאחר מכן, אף להקשיב לדברי תוכחה. אם תתחיל בדברי התוכחה, ההמון לא ימתין לשמיעת הדברים הטובים כי מיד יקומו מערערים ויתנגדו לכל הצגה של עובדות או טענות. בכך תחמיץ את ההזדמנות להשמיע את הדברים הטובים שברצונך להשמיע.

לאחר קריאה זו של משה לבני ישראל, חוזר משה ומספר על כתיבת לוחות הברית והורדתם לבני ישראל, על חטא העגל שהביא לשבירת הלוחות, מה שכמעט הביא להשמדת העם, אך בסופו של דבר אלוהים נעתר לתחינתו של משה ולא השמיד את העם.

נחזור כעת למה שאני רואה כחלק הלאומי שבפרשת השבוע

הוראתו של משה היא: "שַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם, וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (יא, יח-כ).

דברים אלה מתחברים למה שהורה בפרשת ואתחנן: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ, וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ, וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (ו, ד-ח). הכתוב מבחין, אפוא, בין דברים שיש לשננם בביתך או בלכתך בדרך, לבין דברים שיש לכתוב על מזוזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ [לקובץ המאמרים על פרשת ואתחנן, לחצו כאן].

בשתי הפרשות, החובה או המצווה של כתיבת "שמע ישראל" על מזוזות ביתך ובשעריך הן מצוות התלויות בארץ, ואינן חובות או מצוות בעלמא. ההוראות בפרשת ואתחנן (המנוסחות כהוראות ליחיד) וההוראות בפרשת עקב (המנוסחות כהוראות לרבים) מורות במפורש ליחיד ולרבים שיש לעשותן "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", ומורות בנפרד ובמפורש על כתיבת מזוזות "בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ". משה מורה אותן בסמיכות לכניסה לארץ ולישיבה בה. הבית הוא הארץ שאלוהים נותן לבני ישראל לרשתה ולישיבה בה.

משמעותה של ההוראה היא שביתם של בני ישראל הוא בארצם

גם אם לא יתגוררו בה, בין אם יעזבוה מרצונם ובין אם יוגלו, עליהם לזכור כי ביתם הוא בארצם, ולא לראות מקומות מגורים אקראיים בחו"ל כביתם האמתי. המזוזות צריכות להיקבע על בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ, כלומר על המזוזות להיקבע על הבית ובשערים – בארץ.

גישת המהר"ל מפראג (ראו תמונה למטה) הייתה שיש לחזור על ההוראות של כתיבה על מזוזות הבתים ועל השערים גם בחו"ל, למרות שהמגורים שם הם ארעיים והמזוזות שם אינן בחינת "מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ", וזאת כדי לא לשכוח בחו"ל את המצוות התלויות בארץ כאשר יחזרו אליה.

המטרה הנכספת היא לקיימן בארץ - בבית ובשערים האמיתיים. ואכן - ישיבה בארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, כי רק בה ניתן לקיימן כראוי. גישה אופטימית ולאומית.

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת עקב;
• אוסף המאמרים על פרשת ואתחנן.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת עקב באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ואתחנן באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 12/8/19.
• דוד א' פרנקל (2022), תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל", ירושלים: הוצאת ראובן מס.