רוני אקריש: להיסטוריה יש משמעות. אבל, האם יש לה מטרה?
אם באמת יש להיסטוריה מטרה, האם אין זו ערובה לכך שתרחיש אפוקליפטי כמו 'סוף ההיסטוריה', לא יכול להתרחש?
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אם באמת יש להיסטוריה מטרה, האם אין זו ערובה לכך שתרחיש אפוקליפטי כמו 'סוף ההיסטוריה', לא יכול להתרחש?
כל מי שמחזיק בתודעה התיישבותית חלוצית, היה צריך להתקומם נגד הכרזתו של ראש הממשלה לשעבר, אריק שרון, "דין נצרים כדין נגבה ותל אביב", שהעמידה כביכול דין אחד לתל אביב ולנצרים. בין תל אביב בהווייתה הבורגנית לבין נצרים כיישוב ספר חלוצי קיימת וראוי שתתקיים, שונות מהותית. האמירה של אריק שרון ביטאה טשטוש הולך וגובר של ייחוד המעשה החלוצי, ייחוד המתקיים באורח חייו של החלוץ ובנטל הסיכונים והחובות שהוא מוכן ליטול על עצמו ועל משפחתו…
"ציפור הנפש" הוא ביטוי שגור בשפתינו למשהו שמאוד מאוד יקר לנו. הליבה שבליבת המהות שלנו כאדם.
על פי המזמור בתהילים קכד, אלוהים הוא הנותן לאותה ציפור הגנה…
העברה בין דורית של עסק דו משפחתי מהי? לכאורה מדובר בהעברה בין דורית רגילה אך עם מורכבות רבה יותר בגלל המעורבות של כמה ממשיכים משתי משפחות שונות עם עולם ערכים שונה ותרבות אחרת. השותפות שהתאימה לשני שותפים שהקימו עסק בעבר והתרגלו לעבוד בו ביחד תוך תיאום מיטבי ביניהם עלולה להיות מלכודת רבת סיבוכים לממשיכיהם, במיוחד כשמדובר באנשים שלא שיתפו בעברם שום דבר וגם לא עבדו ביחד מעולם ואולי אף אינם מכירים את העסק הזה.
מגילת העצמאות ממלאת תפקיד מרכזי במיצגי המחאה נגד הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית'; אולם האם מארגניה, ואלה שמפגינים בעזרתה קראו אותה עד תום? אם יהיה למגילה תפקיד בגיבוש הסכמות לאומיות חדשות, כדאי לו לימין לסמוך ידיו עליה…
הפרק הזה עוסק בדמותו של עוזיהו מלך יהודה, שנצטרע בגין מעשיו… פרשות תזריע מצורע…
פרשות תזריע ומצורע הן פרשות-מצורפות בשנים שאינן מעוברות, ונפרדות רק בשנים מעוברות. שני נושאים נדונים בהם: מחלות ומגפות; וברית מילה דוחה שבת… אביא כאן את הרהוריי על שתיהן יחד.
המאמר עוסק באחת ממרידות היהודים האמיצות והבלתי מוכרות בסיפורי השואה והגבורה, של מרד גטו-לחווא (Lachwa), בבוקר ה- 3 בספטמבר 1942. המאמר מנסה לתקן במשהו את העוול ההיסטורי הזה!
מיד אחרי שתתבררנה תוצאותיה של מתקפת הפתע על ישראל, תעלה מאליה השאלה המתחייבת, מדוע לא יצאה ישראל לתקיפה מקדימה, במועד הנוח לה, כמו במלחמת ששת הימים; מדוע היא המתינה, ונתנה לאויב להפתיעה ולגרור אותה לכאוס, כמו במלחמת יום הכיפורים. האם יש היום, בקרב מקבלי ההחלטות, את התעוזה המנהיגותית לקבל החלטה אמיצה ולתקוף ראשונים?
פני החברה הם תמיד כפני האליטה. היא זו המנווטת אותה. היא זו שיוצרת את תרבותה הפנימית ואת חזונה; היא המרימה והיא המדרדרת אותה. החברה שלנו מצויה במצבה הגרוע ביותר מאז קום המדינה. המצב הזה משקף את הקיפאון/סְטַגְנַצְיָה ופער רלוונטיות של האליטה, על חלקיה השונים.