האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הרלטיביזם הוא תפיסה שלפיה אין אמת אובייקטיבית אחת, אלא אמיתות רבות, התלויות בזהות, בניסיון חיים ובמבני כוח חברתיים. הווק לא רק אימץ את המושג, 'רלטיביזם', אלא ביצע בו 'מניפולציה סמנטית'. הוא לא אומר שכל האמיתות שוות, אלא שיש אמיתות שתקפות יותר מאחרות. כאן נוצרת המניפולציה: האמת המערבית מוחלפת באמת חדשה ונוקשה, שלא ניתנת לערעור: האמת של המדוכא.
כדאי לומר בקול את אשר לוחשים כבר רבים, מתחת לפני השטח: המחאה מתברברת, ומחייבת הערכה מחדש ובניית אסטרטגיה חדשה. אחרי שנוכחו מארגני המחאה שהיא מאבדת מפגינים – ושאי אפשר יותר להסתיר זאת במספרים בדיוניים בתקשורת – הם סיפרו לנו שהיא עברה לשלב חדש. הטקטיקות הננקטות בשלב הזה ברורות לעין. האסטרטגיה המנחה אותן הרבה פחות.
מאמר זה מוקדש לכלל ה- 5 וה- 13, של אקטיביסט השמאל הרדיקלי והתאורטיקן הפוליטי יהודי-אמריקאי סול אלינסקי (Saul David Alinsky; 1972-1909): 'בוז ולעג הם נשק אימתני'. העקרונות הללו מופיעים, בין היתר, בספרו של אלינסקי מ- 1971: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). הם מאיימים היום להקריס את הדמוקרטיה האמריקנית, וגם את זו שלנו… אתם מוזמנים לתרום דוגמאות נוספות!
מה לעשות, אתיקה מקצועית לא נועדה רק לענות סטודנטים, ועובדות אינן מחליפות נרטיב… יו"ר דירקטוריון – גם אם הוא ממונה, כטובה לחבר – מזוהה עם הארגון, לטוב ולרע, ומקבל כסף רב כדי לקדם את האינטרסים של החברה ושל רווחיה. לכן, הוא איננו עובד פרטי שגומר לעבוד ב- 1700 ורץ להפגנה בזמנו הפנוי. עמר בר לב ומאפיות אנג'ל כמקרה בוחן…
שתי מגמות יסוד אחראיות לדיכוי ההתיישבות היהודית במדינת ישראל; והמגמה השנייה נטועה במגמות פוסט ציוניות שהשתרשו במנהל הציבורי הישראלי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על מות ההתיישבות היהודית בא"י, על השלכותיה ועל הסיכוי לתחייתה המחודשת בעקבות מלחמת חרבות ברזל, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
תבנית נוף המחאה היא תבנית נוף מייסדיה ומוביליה. אמחיש זאת בדמותו של אחד מהמעצבים העיקריים שלה, איש המדיה אילן שילוח, שבין אם אתה בימין ובין אם אתה משמאל, קשה שלא להתפעל מהגאונות שהוא גילה ומגלה בעיצוב המחאה. קורות החיים שלו הם ה- dna של המחאה כולה… ואגב, גם לגאונות ולדומיננטיות יתר יש מחיר…
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 41 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות…
תורת האליטות 'עבדה', מסתבר, גם ברומא העתיקה: שוב למדנו, שאליטות אינן חיות לנצח. הן מתחלפות. אם האליטה מנוונת, היא מוותרת בשקט יחסי על מעמדה הבלעדי, ואליטה חדשה נטמעת לתוכה (כך היה גם בישראל עם האחוס"לים, אחרי 1973, שנטמעו לתוך אצולת ההון). אבל, אם כופים עליה, היא נלחמת על זכויות היתר שלה; ולבסוף, יורדת מהבמה בדם, אש ותמרות עשן…
ב- 5 במאי 2016, נאם סגן הרמטכ"ל דאז, האלוף יאיר גולן בטקס יום השואה בתל יצחק והזהיר מפני תהליכים שהתרחשו בשואה שמתקיימים בישראל כיום. יאיר גולן אמר, ולא ידע אפילו מה אמר. נקל לשער איזו מהומה הייתה פורצת, לו היו החזיונות האנטישמיים – שחווה ישראל היום בתוכה היום כלפי החרדים – מתקיימים במדינה אחרת… לתופעה הזו של אנטישמיות עצמית יש שם: אוטו-אנטישמיות, וזה נושא המאמר הנוכחי.
בשם הקידמה והכבוד לבחירתו של כל פרט, מיעוט מאורגן שולט על רוב החברה, ומאלץ אותה להתכופף ו'לארוז מחדש' את עקרונות השוויון בפני החוק, חופש הדעה, הדת והתנועה; ומתקרב הרגע שבו כל אותן חירויות נשגבות תחשבנה בטלות ומבוטלות מול טענותיהן של כמה תנועות פרוגרסיביות, מאורגנות ותובעניות.
