האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הנה, בפעם המי יודע כמה, שוב פריצה בצאלים… הפורצים קרעו את הכיסויים ונכנסו ל- 13 נגמ"שים ולטנק אחד… עכשיו תתארו לעצמכם מה גנבו מהנגמ״שים והטנק… יש לשער שנגנב ציוד סודי וגם נשק. הכל קשור לתרבות ארגונית קלוקלת…
הסיפור הנוכחי שלי הוא סיפור על הפרויקט של המשטרות ושירותי הביטחון הבריטים (בבריטניה יש מספר כוחות המשטרה ושירותי ביטחון וביון) על גיוס אספרגרים ואוטיסטים ליחידות של חקירות ואבטחת סייבר!
אנחנו האזרחים. אנחנו בעלי הבית של השוטרים. אנחנו קבענו שאנחנו יודעים להיזהר בדיוק כמו המנהיגים שלנו ולא צריכים שוטרים שיעזרו לנו בכך. ואנחנו החלטנו שאכיפת הסגר בחוצות – למעט מוקדי התפרצות – כבר איננו לגיטימי. אז שוטרים יקרים, תגידו את זה למפקדים שלכם; ואם הם יתעקשו לשלוח אתכם שוב, שוב יחזרו הקטעים הללו על עצמם, עד שהשכל הישר יחזור למי שאמור להחליט!
על דלת הכניסה לחדר הדיונים היה שלט באנגלית (יש במב"ל גם תלמידים שהם קצינים בכירים בצבאות זרים) שאסר הכנסת כוס קפה פנימה. הנספח הצבאי הגרמני נעצר ליד השלט. ממש קפא על מקומו. על הדלת. בתגובה מידית אמרתי לו, שעכשיו אני מבין למה אלוהים לא נתן את התורה לגרמנים, הם עוד היו עושים בדיוק כל מה שכתוב…
בימים אלה אנו עדים לכך שהקרדיט הציבורי למשטרה נמוג והולך. את מקום הכבוד וההערכה לשוטרים שחווינו בתחילת ימי הקורונה ממלאים סרטונים ברשתות החברתיות, המתארים מרדף אבסורדי אחרי גולשים בים; איזוק ושימוש בכוח נגד אמא שטיילה יחד עם בנה בים; מרדף אחר רץ בודד בפארק ריק; וכדומה. התשואות – שלהן זכתה המשטרה בתחילת ימי הקורונה – מפנות את מקומן לביקורת, שמגיעה עתה מאוכלוסיית הרוב, על מדיניות האכיפה שלה…
כולנו צפינו בסרטונים שרצו ברשתות החברתיות ובמהדורות החדשות על התמודדות השוטרים מול חבורת גולשים שנכנסו לים לגלוש, ובכך עברו על ההנחיות שהוכתבו לאוכלוסייה במאבק מול מגפת הקורונה. התמודדות המשטרה שכללה מסוק באוויר, סירות שיטור ימי ושוטרים על החוף. האירוע הסתיים בקנסות ומעצר…
אז אחרי שהיה לנו את ביבי ואת רובי ואת גלנט, מצטרף בקול תרועה גם הגנב המורשע, הצדיק הידוע ושר הפנים אריה דרעי לרשימת אלה, שהשתמש במעמדו בשביל לסדר לבן החולה שלו יחס מועדף…
הפעם, שלא כמו באירועים הקודמים, המשטרה נמצאת בלב הסערה כי היא זו שאחראית על אכיפה, מהסוג שלא ידענו אותו בעבר: מלחמה באויב עמום, נסתר, מתוחכם ומסוכן בקצב הדבקתו ובסכנת החיים הטמונה בו. זה כולל התנגשות פיזית וכתיבת דוחות למפירי הוראות וצווים; מעקב אחריהם (בין היתר באמצעים, שהביקורת עליהם חוצת אוכלוסיות)
בלוגר המוסיקה החשוב יובל אראל היה פעם חוקר משטרה. פשעים מרחב דן. רצח. שודים וכאלה. כשהזדקן והמציאו את האינטרנט, העבירו אותו למשרדי הדוברות של משטרת תל אביב, לתפעל את האינטרנט והפיסבוק של המשטרה, שאף אחד לא ידע איך מתעסקים עם זה. אני לא אכתוב את שמו אבל קצין בכיר מאד ומפורסם מאד אמר לי, שהדבר היחידי שהוא יודע לעשות עם המחשב הנייד שנתנו לו, זה לדפוק אותו על הראש של הנחקר…
תקציר: עמוס דב סילבר משתחרר, סוף סוף, למעצר הבית; הזדמנות נוספת לעסוק בפרדוקס שמציבים לנו דמותו ופועלו: מצד אחד, מתריס נגד המערכת; שעבר על החוק, נענש ויענש… מהצד השני, הוא נתן לצרכני הסם אפיק סטרילי, נקי מעבריינים; ושימש סמן חברתי למערכת האכיפה, שמאותת לה שבתחום הסמים, פער הרלוונטיות שלה הגיע לנקודה שמחייבת תיקון. רק על זה הייתי נותן לו להדליק משואה ביום העצמאות…
