בנימין ד'יזראלי, יהודי חכם (נכון, מומר), אמר בעבר: "יש שלושה סוגי שקרים: שקרים, שקרים מתועבים וסטטיסטיקה". במשטרת ישראל יש המתמחים בשלושת הסוגים, ומפקדי המשטרה לדורותיהם, למצער, מעלימים עין.

ברור, לפחות לי, שלפי תכנית האוצר, לא הקצינים הם שיפוטרו אלא השוטרים שעושים את העבודה. אז מי יעשה את העבודה במקומם? מי יעצור את הפושעים? מי יבצע חיפושים אחרי נשק? הקצינים הבכירים? מי יאבק בפשיעה החמורה הגואה? שוטרים מתחילים ללא ניסיון? מי ידריך את השוטרים החדשים, שיגויסו לפי התוכנית החדשה – שוטרים וקצינים ללא ניסיון מספיק?

הם לא הסתערו בידיים ריקות על מחבל או על פושע אלים, הם לא שכבו על גדר תיל והם לא שכבו על רימון כדי להציל את חיי חבריהם. אך אומץ ליבם ראוי לכל שבח. הם המצילים את המדינה משקיעה בבוץ השחיתות...

אולי, ילדים, כמו בחידה השבועית של ג'קי, תעזרו למבקר למצוא את האחראים למחדלים אלו?

לפני מספר חודשים ראינו איש משטרה משתחווה בפני רב, והמדינה רעשה. גם המשטרה עשתה קולות שכביכול מדובר בחריגה. היום נוהג כך המפכ"ל החדש, רב ניצב קובי שבתאי, אך במקום בפני רב, הוא משתחווה לפוליטיקאים. המפכ"ל החדש לא המתין זמן רב מאז שמונה לתפקידו עד שנענה לרחשי ליבם, ואולי גם להוראותיהם, של הפוליטיקאים, שרבים מהם נחקרו ונחקרים ביחידת להב במשטרת ישראל...

מסתבר שאם יש משהו שהמשטרה מצליחה מאד זה במאמציה להוכיח את הטענות נגדה על תפירת תיקים!

כשבית המשפט משית עונש על תנאי על אדם שהורשע, הוא מקווה שהעונש התלוי ועומד מעל ראשו ירתיע אותו והוא ימנע מעבירות. כך גם מפכ"ל שחרב הדחתו או מינויו כמפכ"ל קבוע תלויה מעל ראשו – הוא יעשה הכל כדי לרצות את מי שבסמכותו להדיחו או למנותו...

החלטות הממשלה לא היו רק פרי של כניעה לפוליטיקאים חרדים, שהסכימו להטלת מגבלות על התפילות רק אם תוטלנה מגבלות דומות גם על ההפגנות, אלא גם ובעיקר תוצאה של חשיפת העימות והסתירה המהותית בין מדינה יהודית ובין מדינה דמוקרטית ואת חוסר האפשרות לרבע את המעגלים או אפילו למצוא חפיפה כלשהי ביניהם...

הנתונים שמתגלים באחרונה על הטעויות הרבות באיכוני השב"כ על חולי קורונה ועל מי שהיו בקרבתם, מחייבים את המשטרה לחשב מחדש את השימוש בראיות האיכון, שהשימוש בה עלה בשנים האחרונות במידה משמעותית. המשטרה צריכה לחפש גם שיטות אלטרנטיביות...

הכשל העיקרי בטענות לחפותו של אל עביד הוא שאיש מהטוענים כך לא מזכיר את דבריו אל עביד למדובב, כשסיפר לו שלאחר האונס והרצח "זרק את הגופה בבורות ליד הכביש". בדיוק באותו מקום נמצאה הגופה שנתיים אחרי ההרשעה בבית המשפט המחוזי. ראיה זו נחשבת אפילו כ"ראיית זהב", מאחר שהחוקרים לא ידעו עליה בעת החקירה, ולכן לא יכלו "לשתול" אותה בזיכרונו של אל עביד...