מורכבות במשפט, בשיטור ובאכיפת חוק

הדברים הטובים ביותר קורים לעתים מהסיבות הלא נכונות… האם תשתנה התרבות הארגונית דווקא על ידי הטכנולוגיה? יש לכך סיכוי גדול…

הרבה "מומחים" מתפרנסים מהבלוף שמשטרה מסוגלת להקטין את תאונות דרכים ונפגעיהן. על השקר הזה נבנה אגף התנועה, בתרומות של גופים אחרים שצברו עוצמה, בתמורה להגדלה מבחוץ של תקציב המשטרה. גם היום פועלים גופים אינטרסנטיים בתקשורת ליצור בעיני הציבור מצג, לפיו נובעת העליה בתאונות הדרכים מהיעדר אכיפה מספקת… שטויות! אם עשרה קבין של עילות לשבר בין המשטרה לציבור ירדו עלינו, שמונה מהם קשורים לאופן שבו המשטרה אוכפת תנועה על אזרחיה. הגורם המשמעותי ביותר לפיחות במעמד המשטרה הוא אכיפה לא מבוקרת – בכל התחומים הלא נכונים – מול אזרחים נורמטיביים שומרי חוק בדר"כ.

סוף מעשה במחשבה תחילה: בהיעלבותה מתוכניתו של אדיר מילר, הפכה משטרת ישראל ל"דוד לוי של ארגוני הביטחון". לזו שצריך להיזהר בה, ולא לדרוך על "בלוטות ההיעלבות" שלה. בכך רק הזמינה את כולם לצחוק עליה מאחורי גבה. בזכותה, תיכנס התכנית לפנתאון הזיכרון הלאומי שלנו, ותהפוך לנכס צאן ברזל, כתאום העדכני של דמות "השוטר אזולאי" שליווה את תדמית המשטרה מעתה ואילך.

גל רציחות הבודדים היום מזכיר את גל רציחות האנרכיסטים – בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, שכונה: "תעמולה באמצעות פעולה"… ההיסטוריה אמנם אינה חוזרת, אולם, דפוסי הפעולה במערכת מורכבת (והיסטוריה היא מערכת מורכבת) בהחלט חוזרים!

מנהג גואל הדם אינו מוסרי ואינו ראוי. אולם היות והיה מושרש עמוק בתודעת האומה קשה היה לאוסרו בין לילה. התורה אמנם התירה את גאולת הדם אולם המציאה לו תחליף הוגן בדמותה של עיר המקלט, לשם גולה הרוצח בשגגה עד מותו של הכהן הגדול.

אם משטרת ישראל תהפוך למשטרה פדרלית, היא תוחלף בהדרגה מחלק מהערים במשטרות עירוניות. תחום החקירות ירוכז במרחבים, והיא תתגבר משטרות בערים לפי הצורך, ותחזיק תחנות משטרה ביישובים שבהם הרשויות המקומיות לא תחפוצנה ליטול אחריות. כל זה ייצור ביקוש גדול לשוטרים ולמפקדים. רובם יעברו מארגון לארגון והפנסיה הצוברת איתם. מי שיישאר ללא עבודה הם רק אנשי ה'מנגנון', שממילא אם משטרת ישראל חפצת חיים עליה להיפטר מהם. אז איפה הבעיה?

מה היה קורה אם חלק מעובדותיי היו מתלוננות במשטרה שאני מספר עליהן בדיחות גסות ליד העובדים האחרים? מה היה קורה אם הייתי מגיע לעבודה עם יצירה שציירתי, ובה אחת הבכירות במשרד – נשואה עם ילדים – כשהיא עירומה במיטתה? האם הייתי נשאר בתפקידי? לכמה זמן? מי היה מגן עלי בשם חופש האמנות? קוד הלבוש בחברה שלנו אומר שאנחנו מתלבשים כדי להראות בפומבי, ולא מתפשטים, חוץ מכאלה שמעדיפים כך מרצונם החופשי או מאילוץ כספי ואומנותי, וברור לחלוטין, שאילת שקד איננה דוגמנית ערום, ולא הביעה כל רצון לכך…

ב- 24 ביוני 2016 פרסם הבית הלבן תכנית מערכתית מקיפה לסייע לאסירים משוחררים ולמנוע עבריינות עתידית. כיום, מתמודדים אסירים, לבדם, עם מכלול הבעיות שהכניסו אותם לכלא מלכתחילה, וכן עם סטיגמה חברתית קשה, הנובעת מהרשעתם וממאסרם. מדינות רבות בארצות הברית גם מקשות עליהם באיסורים ובהגבלות. תמונת מצב עגומה זו משתקפת בשיעורי מועדות גבוהים. התכנית המערכתית הזו שפרסם הממשל מלמדת על מחויבותו לשיפור תוצאות המועדות של אסירים משתחררים, ולהסרת חסמים מיותרים בדרך להיקלטותם מחדש בחברה.

דיונים ומחקרי ההערכה השונים לגבי תכניות הטיפול בשב"ס, מצביעים על אפקטיביות חלקית. קשה לטפל ולשקם אסירים, וכלל לא ברור שניתן לעשות עבודה טיפולית שיקומית במכורים בתוך כותלי הכלא. תכניות השיקום דורשות משאבים טיפוליים רבים, אולם הן אפקטיביות יותר מתכניות ההשכלה. תוצאות המחקרים מעמידות בספק את האקסיומה – שכל כך רווחת בקרב אנשי שב"ס, פרקליטות, ועדות השחרורים ובתי המשפט – לפיה מי שלא עבר טיפול בכלא הוא בהכרח מסוכן יותר (מועד לעבריינות חוזרת) ממי שכן עבר טיפול כזה.