האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
השיח הישראלי על משמעויות ביקור הנשיא טראמפ באזור, תוך "דילוג על ישראל", חולל בציבור חרדה. הדיווחים והפרשנויות הציגו את ממשלת ישראל כמערכת אסטרטגית כושלת שלא זיהתה במועד את התפנית אליה חתר הנשיא טראמפ במדיניותו במזרח התיכון. כתוצאה מכך לדעתם, הודרה ישראל אל שולי התהליך האזורי. אלא שלמבט הביקורתי הזה ניתן להציע מבט פרשני חליפי שאמנם רחוק מלהבטיח לישראל את בשורת אחרית הימים, ובכל זאת מסמן כיוון חיובי.
האם הפוליטיזציה מחלחלת מבית המשפט העליון למטה? ברור! כל תלמיד בשנה א' בניהול יספר לכם שזו משמעותה של היררכיה. המנגנון של העברת רעיונות ותפיסות בדרגים השונים של מערכת המשפט אינו שונה מכל ארגון היררכי אחר. פרשת אוריך כמקרה בוחן.
משהו רע קורה לבית המשפט העליון בישראל, דווקא כשהגיע לשיא כוחו הפוליטי: רמת שופטיו ופסקי הדין שהם מייצרים ירדה פלאות, רמת הדיונים ירודה, זהותם הפוליטית של שופטיו הדומיננטיים רחוקה מלייצג את הרוב הציוני הלאומי בישראל, והם מתבוססים עד צווארם בביצה הפוליטית. כל מומחה ארגוני יודע שסטגנציה וקיפאון ארגוני מסתיר בתוכו סדקים הולכים ומתרחבים, שסופם הבלתי נמנע, קריסה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות שקיעתו של בית המשפט העליון והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ב- 8 במאי 2025, נחשפו הקלטות של נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, משוחח עם תלמידי תיכון בשיחה סגורה. במענה לשאלה טובה של תלמיד, שלחץ את עמית ושאל אותו מי קבע שההחלטות של עמית בעצמן אינן פוליטיות, עמית השיב שהוא כמו "שופט במשחק כדורגל". כלומר, שהוא ניטרלי שפוסק רק על פי כללי המשחק ולא מכניס ערכים או פוליטיקה לפסיקה שלו. האמנם כך הוא פועל?
אוריינות פוליטית (Political Literacy) מוגדרת כיכולת להבין ולהעריך את המבנים, התהליכים והשחקנים הפוליטיים במערכת החברתית והמדינית. כשהשיח הציבורי מתאפיין בהתחזקות נרטיבים תרבותיים ופוליטיים על חשבון עובדות מבוססות ומידע אמין, מיתדרדרת האוריינות הפוליטית של הציבור. מאמר זה יבחן את התופעה מנקודת מבט סוציולוגית, תוך ניתוח מושגי ה'ווק' (Woke), תרבות הביטול (Cancel Culture) והשפעתם על תפיסת האמת בעידן של פוסט-אמת.
הנחיית הרמטכ"ל, להרחיב מיידית את הוצאת צווי הגיוס לחרדים, מבטאת קריאה להנהגה הלאומית ולחברה הישראלית להכרה בהכרח להגדלת הצבא, מתוך הרחבה משמעותית של מרחב הגיוס בכלל הקבוצות בחברה הישראלית.
מוטב לו לנשיא העליון לחזור ולשנן היטב את החוק הראשון של האסטרטגיה: לעולם על תבחר באופציה שאינך יכול לשלם את מחירה אם תפסיד.
אם לא היה עצוב, ניתן היה להציג את קמפיין הסרבנות החדש של המחאה כפרדוקס מצחיק: מאז ה- 7/0 היא עסוקה בהכחשת הסרבנות – שפרקה את צה"ל והייתה אחת הסיבות המידיות לטבח ה- 7/10 – ופתאום עוד קמפיין סרבנות. מדוע, ולמה דווקא עכשיו?
צבי מסיני הוא מדען מחשבים ויזם ישראלי. מחלוצי תעשיית התוכנה הישראלית, וממייסדי חברת סאפיינס אינטרנשיונל קורפוריישן. מתחילת המאה ה-21 הוא משקיע את מרבית זמנו במחקר ותיעוד השורשים העבריים, שלדעתו משותפים ליהודים ולפלסטינים (כולל ערביי ישראל, הבדואים בישראל וחלק מערביי עבר הירדן). המאמר מביא את עיקרי התאוריה שלו ומשמעויותיה.
המאמר מוקדש להיבטים החיוביים של תופעת ה'יהיה בסדר' הישראלית. בהיבטים השליליים עסקנו במאמר קודם. הטוב והרע הם שתי פנים של אותה תופעה. לצד ההשלכות המסוכנות, ה'יהיה בסדר' מבטא גם את היכולת להעז וליטול סיכונים, ואת האמונה ככוח מניע. הוא מאפשר גמישות, יצירתיות, פתרון בעיות בשטח, וסולידריות בעתות משבר. כשמערכות פורמליות קורסות – דווקא האלתור מציל חיים.
