האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
ספר שופטים מלמד אותנו כי מראשית הולדתו, שמשון מונהג באורח פלאי. הולדתו פלאית, כוחו הפיזי פלאי, והוא אף זוכה למעשיי נסים של הוצאת מים מן הסלע, כמו משה: ויבקע אלוהים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו (פרק טו, יט). רוח ה' החלה לפעמו מנערותו, אבל הקו המנחה את הסיפור מדגיש את התנהלות שמשון בבחירה חופשית…
[התמונה מימין: Hegel portrait by Schlesinger 1831, התמונה היא נחלת הכלל; התמונה משמאל: עימנואל קאנט. התמונה היא נחלת הכלל] אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו. * * * מדוע … להמשך קריאה
והבית מלא האנשים והנשים, ושמה כל סרני פלישתים ועל הגג כשלושת אלפים איש ואשה, הרואים בשחוק שמשון (ספר שופטים, פסוק כז). עליהם הפיל שמשון את הבית… שיח דיני המלחמה בן ימינו, היה מעורר את השאלות: כיצד ניתן להצדיק מותם של אזרחים רבים, חפים מפשע? האם מדובר במטרה צבאית לגיטימית ומדוע נבחר מקדש בית דגון, כיעד לפעולה?
האם הסכמי אוסלו הם באמת מורשתו של יצחק רבין? די להבין את הרקע לצמיחתו של יצחק רבין וללמוד את קורותיו על מנת להבין, שבין הדמות המצטיירת לנו מתוך המורשת, לבין האיש עצמו אין מאומה. רבין – תלמידם של ברל כצנלסון ויצחק שדה, שהתחנך על ברכי התורה המהפכנית של אחדות העבודה – רחוק מלהיות ליברליסט. והוא גם לא היה רודף שלום בלתי נלאה…
בשם מי פועל שמשון את פעולותיו? לכאורה, שמשון פועל רק מתוך מניעיו האישיים. אחיו, בני שבט דן, לא שלחוהו לפעול, ואף שמשון עצמו -על פי המתואר – אינו מייחס לעצמו שליחות. דווקא מתוך כך מתהווה סגולת ישועתו. זו בימינו תחבולה מוכרת בתופעת ה'טרור הספורדי', שאין מאחוריו כתובת לנשיאה באחריות. תופעת היעדר האחריות, שאנחנו עדים לה גם בימים הללו במאבק האלים עם שכנינו.
[צילום: יוסי וייס, דוברות חברת החשמל] הכלכלה שלנו הצמיחה שני גידולי פרא: טייקונים מצד אחד; וועדי עובדים דורסניים בשירותים ציבוריים חיוניים, מצד שני. שני הקצוות נגועים ביחסים לא ראויים עם פוליטיקאים ובשחיתות שלטונית, בניהול לא יעיל ובבזבוזי עתק של כספי ציבור. מופע האימים של חברת החשמל, חוסר הנכונות של עובדיה להגיע לאזור השרון כדי לתקן … להמשך קריאה
מאזני הכוחות נבחנים בכל יום מחדש, וממש לא מומלץ להיות חלש. התנהלות בין העמים, אינה מקיימת התחייבות ממשית לחוק או להסכמים, פרט למשוואת הכוח. גם שלוש מאות שנה של חזקה מוכרת וגבול מוכר, אינם מונעים את פיתוי המלחמה, בשעה שניכרת חולשה…
סיפור יפתח הגלעדי מלמד אותנו על מערכת האיזונים הנדרשת ממנהיג, בחובתו ליצירה יום יומית של שיווי משקל, בין מימוש שלטון בממדיו הנגטיביים, לבין מימוש שלטון בממדיו הפוזיטיביים. זו חובת האיזון בין מידה הכרחית של אכזריות לבין מידה הכרחית של סליחה ורחמים. במבחן זה נכשל יפתח…
משך עשור עשה המשרד לביטחון הפנים ככל יכולתו להקשות על קבלת נשק, וטוב שכך. עכשיו, נפתחו הסכרים. זה רע? ממש לא! זו הדרך שמערכת אכיפת החוק מתאימה את עצמה לנסיבות משתנות. במדעי אכיפת החוק קוראים לזה תופעת המטוטלת…
בפרשת לך לך מופיעות זו אחר זו שתי בריתות שאברהם קשור אליהן. הראשונה הינה ברית בין הבתרים, במהלכה מקבל אברהם הבטחה כי זרעו יירש את ארץ כנען. השנייה היא ברית המילה שבו התחייב אברהם וזרעו אחריו. לכאורה, יש כאן כפילות עניינית. הרי ניתן היה לבצע בברית אחת גם את ההבטחה על הארץ וגם את הציווי על ברית המילה… מדוע?
