מורכבות בביטחון לאומי

הדיון הנוכחי על האופציות האמריקאיות בוושינגטון לא עוסק בשאלת הכניסה ללחימה, אלא באופן היציאה מהשטח תחת הנחת יסוד אחת : ארה"ב לא רוצה נוכחות אמריקאית לזמן ארוך על הקרקע בצפון סוריה.

הדמוקרטים ניסו משלב מאוד מוקדם בקמפיין הבחירות האמריקני האחרון לנשיאות, לטעון שלמועמד, דונלד טראמפ, יש קשרים עסקיים ברוסיה. האם יכול להיות שהנשיא אובאמה השתמש בסמכויותיו וביכולות הסייבר המפותחות של אירגוני המודיעין האמריקאים, בשביל לייצר מצג שווא, שיאפשר לו לבקש צו האזנה?

תחת המטרייה הלגיטימית של המלחמה האסטרטגית בדאע"ש בחרה ארה"ב ביעדים לטווח קצר. אם לא ישתנו המטרות הגאו-אסטרטגיות האמריקאיות, יוביל הדבר להפסד נוסף של השפעה' בכלל השטח המשרתrע בין בגדד לים התיכון. ההשלכות של תוצאה זו על המדינות השונות באזור עלולות להיות הרות אסון.

קצת לא הגיוני, שלמרות המצב המאוד מסובך באזור, בוושינגטון יחגגו את "השלמת המשימה" לאחר ההפסד הצפוי של דאע"ש. הגורם העיקרי שישפיע על המרחב הסורי-עיראקי היא לא איראן. רוסיה תהיה הגורם הזה. בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, כשברית המועצות הייתה בשיא כוחה במצרים, הנשיא נאצר סיפק להם השפעה אזורית, שנועדה לדחוק את רגלי האמריקאים מהאזור: מאלג'יריה דרך תימן ועד לסוריה ועיראק, בהתאם למדיניות הסובייטית. היום, עושה זאת איראן, ברצון…

רבים בממסד האירופי נשמו לרווחה כשמפלגת השלטון של מארק רוטה ניצחה את הבחירות בהולנד, אבל קולות הצהלה על כך שהימין הקיצוני נבלם, מטעים. המפץ הגדול בלתי נמנע… אירופה מצויה בתהליך חד כיווני שלא ניתן לעצרו.

יונתן ווינברג כותב פרשנות מרתקת על ספרו של מייקל, 'ככה ייעשה ליהודי'. הוא רואה בו הקבלה לריחוק הגובר, שבין יהודי ישראל ליהדות התפוצות; כמו גם לתפקיד היהודי בהובלת המאבק בימין האמריקני…

המערכה שבין המלחמות חשובה לא פחות מן המלחמה הגדולה, ובהנהגה הלאומית ראוי להקדיש לה את מלוא משאבי הקשב ותשומת הלב. בהקשר זה, דינמיקת ההסלמה אל מלחמת ששת הימים היא שיעור חיוני ללמידת התהליך, שבו מערכה מוגבלת עלולה – בניגוד לציפיות – לצאת משליטה. לכן, מערכה זו תובענית בכישוריי המצביאות לא פחות מאלה הנדרשים למלחמה הגדולה. בניהולה הנכון טמונה התקווה להרחיק – עד כדי לייתר את מופע המלחמה הגדולה.

המצדדים באסטרטגיה של אי תכנון גורסים כי אין טעם לתכנן; כיוון שעצם התכנון גורם נזק. זאת, כיוון שגם אם נקטין את מרווח אי הוודאות בעבודת תכנון קשה, עדיין הוא יהיה גדול דיו כדי להפוך את התכנון ללא רלוונטי; ולאלץ את המבצעים להתמודד עם תוצאות בלתי צפויות למכביר…

הדיון הפוליטי והתקשורתי בסוגיות דו"ח המבקר בסוגיית מנהרות החמאס ומבצע 'צוק איתן', מבטא הנחות יסוד שראוי להעמידן לדיון ביקורתי גלוי. הן מבוססות על מודלים הנלמדים בעולם האקדמי במדע המדינה, במנהל עסקים ובהנדסת ייצור. מול הסדר האידאלי הרצוי – המוכוון על פי אמות המידה הנרכשות בתחומים אלה – נדרשת נקודת מבט אחרת, המגיעה מבית הספר של החיים, ומונעת מתוך כבוד בסיסי לקשיי המציאות במלוא ממדי מורכבותה.

להרתעה יש אחות תאומה שטנית – פייסנות. קיימים שני סוגי מנהיגים בעולם – המרתיע והפייסן. כולם שונאים את המרתיע ואוהבים את הפייסן. הפייסן מבטיח שלום קצר מועד. ממשל אובאמה קרא לזה דיפלומטיה חכמה. כל פעם שהמתח גדל בעקבות אירוע כלשהו, ממשל אובאמה דאג לנטרל את האירוע באמצעות וויתורים דיפלומטים. הבעיה שחייה של הפייסנות קצרים…