האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
תגובת ישראל להרעלת המרגל הרוסי בבריטניה מהווה תזכורת טובה לכך שאנחנו חיים בעולם של ריאל פוליטיק (Realpolitik), שבו רוב המנהיגים המדיניים אינם פועלים רק לפי שיקולי מוסר ומצפון, אלא לפי הצרכים של מדינותיהם. בהתאם, הם נוקטים בצעדים שישרתו את ביטחון מדינותיהם, גם אם אלו עלולים שלא להתפרש היטב בעיני אחרים…
התבטאות אחת של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, 'הדליקה את הפיוזים' של יהודים רבים… "יש 146 מליון רוסים" טען פוטין בהקשר לפרשת ההתערבות בבחירות בארצות הברית. "הם לא מייצגים את האינטרסים של המדינה… האחראים (להתערבות בבחירות) הם אולי אוקראינים, טטארים או יהודים"… רק אמר, ורעדו אמות הסיפים…
בסין התקבלה ההחלטה לשנות את החוקה כך שהנשיא הנוכחי – שי ג'ינפינג – יוכל להמשיך לכהן כנשיא עד המוות. אם ישרוד עוד עשרים שנים, ואם מדע הרפואה יתקדם לפי התחזיות האמורות, הוא עשוי להפוך לקיסר הנצחי האמתי הראשון של סין: חסין לנזקי ופגעי הזמן, מורם מעם, צעיר לנצח…
השנים האחרונות היטיבו עם הנגב מאוד: מנהיגות טובה ודגש חסר תקדים מצד הממשל המרכזי יוצר אופטימיות רבה בקרב תושבי הדרום; וגם בקרב מקבלי ההחלטות. למה משקיעים דווקא בנגב? מה קרה פה שגרם לשלטון המרכזי להתעורר? האמת היא שיש לכך סיבות יותר מטובות… יתכן מאוד, שההתעוררות הזו באה מאוחר מידי! זהו מאמר ראשון מתוך שלושה, בסוגיית מצבו של הנגב כיום.
עוצמת התגובות בישראל לחוק הפולני החדש, חשפה עצב רגיש בזהותה של מדינת ישראל. זיכרון השואה משותף כמובן לכולנו. אבל הקולות מצידה השמאלי של המפה החברתית היו בסוגיה זו דומיננטיים יותר. בתוך כך עלתה שוב הטענה כי השואה היא ציר מרכזי במדיניות החוץ הישראלית ובסיס להצדקת קיומה. ללא עוררין, השואה הייתה אירוע מרכזי ותפנית משמעותית בחיי העם היהודי. למרות זאת, מנקודת מבט ציונית, היא לא הייתה ואינה צריכה להיות בסיס הצידוק לקיומה של מדינת ישראל.
גילוייו של ניר חפץ על תהליכי קבלת ההחלטות של בנימין נתניהו, הביאה לשלל מאמרים בצד הימני של המפה הפוליטית, המנסות ללמד סנגוריה על דרך קבלת ההחלטות של ראש הממשלה. עד כמה הם צודקים?
בדיווח על עד המדינה, ניר חפץ, נאמר לציבור כי עדותו מאשימה את ראש הממשלה בקבלת החלטות ביטחוניות משמעותיות בהתעלמות מהמלצת מומחי הביטחון. נשאלת השאלה, עד להיכן מגעת חובתו של מנהיג למלא אחר המלצת מומחים? ועד כמה יועציו הקרובים ואף האינטימיים של מנהיג לאומי, יכולים להתקבל כמקור סמכות לגבי מניעי החלטות המנהיג במכלול שיקוליו הגלויים והסמויים?
בספרו, "חזון, לא פנטזיה", ביקש האלוף יהושפט הרכבי, להזהיר מפני התנהלות לאומית בלתי אחראית. לצורך כך, הוא גייס את כישלון מרד בר כוכבא כאזהרה מפני מדיניות ישראלית בלתי אחראית בעיניו, ותלה את הסיבות לכישלון המרד בהתעלמות מנהיגיו מתנאיי המציאות. אבל, במה זה היה שונה מהסיכון שנטל על עצמו בן גוריון בהכרזת העצמאות?
בניגוד לדיווחים ההיסטריים בתקשורת הערבית הטון בתקשורת המערבית המערבית – על אבידות הרוסים, בפלישה הסורית ב- 7 לפברואר 2018, לצידו הכורדי של נהר הפרת באזור אבו-קאמל – נהרגו בתקיפה זו רק מספר מאוד מצומצם של רוסים. המספר המאומת כרגע הוא 18 (מוצלב עם לוויות ושמות שהתפרסמו ברוסיה) והערכה היא שהמספר יגיע למקסימום 25…
מנקודת מבטנו, מהכרת סבך מחלוקות שיבת ציון בעת החדשה, שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה, מזמינה התבוננות מחודשת. מה הייתה המטרה של עולי עזרה ונחמיה? האם ביקשו כמו אחד-העם בראשית הציונות, רק כינון מחדש של מרכז רוחני בירושלים או שביקשו משהו מקיף יותר כמו בחזונו של הרצל?
