האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אריק שרון (בעצם, יענקל'ה רוטבליט) כבר אמר, שדברים שרואים מכאן לא רואים משם (ראו בכרזה למטה)… המשפט הזה מסמן, יותר מכל, את הפער שבין ההצהרות הפוליטיות של המועמד לתפקיד, וההתכנסות לעבר הצרכים האסטרטגים המדינתיים, שאליהם הוא מחויב. המנהיג הנבחר, דונלד טראמפ, שוב דיבר ודחה את מועד הנסיגה למספר חודשים…
האם הפיצול שחווה מדינת ישראל היום הוא תוצאה של נטישת מדיניות כור ההיתוך (melting pot)? זוהי פרדיגמת חשיבה, שבנתה עם, אבל, 'אין ארוחות חינם': יש לה מחירים לא מבוטלים, בעיקר בקרב בני הדור הראשון לאינטגרציה וכמו כל התערבות קיצונית, היא נתונה למהפכים…
ההתעלמות האובססיבית מהלייזר, סקייגארד, שחיל האוויר יכול היה להיות מצויד בו לפחות לפני כעשור, והעדפת מערכת כיפת ברזל היקרה והלא אפקטיבית על פניו, מזכירה לי את הסיפור על הגנרל האמריקני בילי מיטשל (Billy Mitchell), אותו שמעתי לראשונה, לפני שנים רבות, מידידי יעקב אגסי…
הנסיגה האמריקאית מהאזור מבטיחה שחזרת הסוגיה הפלסטינית למרכז הבמה העולמית, תעשה תחת חסות ממשל פוטין. סוניות ראשונות של התהליך אפשר לראות בדמות זימון ראשי החמאס למוסקבה, חרף התלונות הישראליות בנושא. מעתה, אל תאמרו עסקת המאה של טראמפ – אמרו עסקת המאה של פוטין!
למה דווקא גנץ? למה רמטכ"ל אחר שרץ לפוליטיקה, שאול מופז, לא נחשב לתקווה הגדולה? הוא היה הרי רמטכ"ל מצוין. אפשר לרשום לזכותו את מבצע 'חומת מגן' ואירועי ספטמבר 2000, והוא גם התכונן אליהם כמו שצריך. אז למה מופז לא קיבל את ההילה שמקבל בני גנץ? בחידת התמיכה ברב אלוף במיל בני גנץ, טמון מפתח להבנת החברה הישראלית, בשאיפותיה וחלומותיה…
עתה כשהבינה המלאכותית הגיעה לרמה, שבה היא מסוגלת לענות על שיעורי הבית בעצמה במגוון מקצועות, הגיע הזמן להבין שאי אפשר להמשיך בשיטת הלימוד הקודמת. המורה לא יכול יותר לבזבז זמן בבדיקת התשובות של התלמידים בשיעורי הבית. אין בתשובות האלו שום ערך!
מילא הוועדות שלדידם לקחי המלחמות, היו ואינם. חמורה מזה פי אלף התחושה כי מאמצי הרמטכ"ל לדחיית מסקנותיו של האלוף בריק, בטיעונים פורמליים, הנם בחזקת הוכחה המעלה חשש, שמא חסרה לרמטכ"ל הנוכחי כמו לקודמיו, ההכרה בטעות ובביקורת, כמנוף הכרחי לביצוע משימותיו…
החזרת היציבות היא תנאי מקדמי להחזרת המשילות לשלטון המרכזי בסוריה. המאמצים הללו התנהלו בהצלחה רבה בדרום סוריה, והסתיימו ב'קיפול' רוב כוחות המורדים אל תוך צבא אסד. על מנת להחזיר את המשילות במלואה, על הרוסים לדאוג להפסקת כלל התקיפות האוויריות בשטח סוריה…
כיוון שהכוחות הסוריים הדמוקרטיים (Syrian Democratic Forces; ראו את סמלם למטה) – ברית צבאית, המורכבת מלוחמים כורדים, ערבים, אשורים, ארמנים, טורקמנים וצ'רקסים – אינם מסוגלים להתמודד באפקטיביות עם פלישה כזו, נותרה בפניהם – אחרי בגידת האמריקנים – רק אופציה אחת: "לחזור הביתה" אל משטר אסד ולהשתלב בו.
"ישראל נותרה לבדה במערכה נגד התבססות איראן בסוריה", מודאגים המומחים הישראלים… בעיני, מדובר בהזדמנות. ככל שמדינת ישראל תכיר מהר יותר באשליית היציבות שמעניקה לה המעורבות האמריקאית באזור, כך תכיר מהר יותר שתם עידן הנסיגות ביהודה ושומרון וחלילה גם בגולן…
