האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אין טעם לשאוף ליחסי שלום עם מדינות במזרח התיכון, ואין טעם להשאיר שגרירים וסגל דיפלומטי כבני ערובה נצורים בבירות המדינות הערביות. פה נישאר תמיד מאהבת במקרה הטוב. הכל אינטרסים והכל תחום בזמן; ואם כבר מאהבת, כדאי שנהנה גם מהיתרונות הגלומים בכך, ונגבה אתנן יקר על השירותים שאנחנו מספקים, במקום הישגים וירטואליים, כמו הסכמי שלום ושגרירויות.
כמה מילים על הרמטכ"ל היוצא: גדי אייזנקוט היה שינוי מאוד מרענן. חשב לאט והחליט מהר; בניגוד לקודמו, שחשב לאט ולא החליט… אם ילך הרמטכ"ל הנכנס בדרכו של הרמטכ"ל היוצא… אם הוא יצליח להבין שהוא לא תמיד האיש הכי חכם בחדר, כולנו נרוויח!
שלא בצדק, מקובל לראות אך ורק את מחנה השמאל כגורם בלעדי לקריסת ההרתעה, נהפוך הוא. מסתבר כי למרות השוני בתפיסת עולמם נשענו המחנות כמכנה משותף, על אותה עוצמה צבאית דמיונית, שהתבררה כמשענת קנה רצוץ למעשה ההתיישבות; שלא היה בה כדי לקזז אפילו במקצת הסיכונים, המצויים לרוב בכל הסדר מדיני בעתיד, אם בכלל.
צריך להבין שהמדיניות הישראלית הנוכחית משרתת את האינטרס של הרוסים ובעלות בריתן במרחב; וזה כך כבר שנים ארוכות. הגיע הזמן שהמדיניות הישראלית תתחיל לשרת את המטרות האסטרטגיות הישראליות וזה דורש קודם כל הכרה בכישלון המדיניות הנוכחית…
האם יצליחו האיראנים לשנות את מתאר הייחוס, באמצעות התבססות במרחב המשתרע בין בגדד לביירות? תלוי בעיקר במה שתעשה ההנהגה הישראלית, שקוראת את המפה לא נכון כבר כמה שנים ארוכות…
אנחנו עוברים שיימינג בהאג, פשוט כיוון שאיננו מנצחים! מאז קיץ 2005 השמטנו מידינו בהדרגה את היתרון האסטרטגי שיצרנו בעמל רב במזרח התיכון, ונתנו לאיראן לטוות טבעת חנק סביבנו, בעוד אנחנו מתפארים בהיותנו "מעצמה שאין כמותה". היום בגלל טיפשותנו, אפילו את כדורי הרובה שלנו – כמו גם את תחמושת 'כיפת ברזל' – העברנו לייצור בארצות הברית, ויצרנו תלות מוחלטת ברכבת האווירית שלה, לצורך המשך הלחימה. ברצונה תספק וברצונה תעצור.
אחד המאפיינים של ממשלת ישראל השלושים ושבע היא העימותים המתמשכים בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו לשר הביטחון שלו, יואב גלנט. מתוך הכרת פוטנציאל המתחים בין ראש הממשלה לשר הביטחון, ראשי ממשלה במדינת ישראל, החל מדוד בן גוריון, יצחק רבין ואהוד ברק, העדיפו לשאת גם בתפקיד שר ביטחון. הפיצול בין התפקידים הופך למורכב, לא רק לנוכח מצוקת ניהול המלחמה, אלא גם ובמיוחד במקום בו מגיע ראש הממשלה להגיון אסטרטגי סמוי, שמוטב לו להישמר מחשיפתו…
על שלשה יסודות פועל המפקד במלחמה: הבקרה, החניכה והשפיטה. למרות חשיבותם של יסודות אלו, ומהיותם המפתח לשפה המבצעית בין דרגי הפיקוד, מעלימה שיטת האימונים המתקיימת בצה"ל את שלשתם, בהפקעתם מהמתאמן והעברתם למאמן, ולא בכדי…
כדאי לנו להבין, שנוצרה מציאות חדשה. השיח שלנו אינו מבין מלחמה. מלחמה עוסקת קודם כל ברוח הלאומית ובידיעה על מה היא מוכנה להיאבק. בנינו, לצערי הרב, חברה ליברלית, הבונה על זה שאנשים יעסקו בהנאותיהם, וכמה חיילים בשכר יעשו בשבילם את המלחמה. ההיסטוריה מלמדת שפרדיגמות כאלה סופן לקרוס!
"אתם מלח הארץ, לכם הרכוש והשררה, לכם החכמה והמשפט, ואנחנו עפר תחת רגליכם. אתם הלוויים והכהנים ואנחנו שואבי המים. לכם התואר וההדר ויפי הקומה כל העולם משתאה לכם, ולנו נמיכות הרוח ונמיכות הקומה ורק בקושי כפשע ביננו לבין הערבי. אולי עלינו להודות על הזכות שנפלה בחלקנו לחטוב בשבילכם עצים ולאכול בבושת פנים משיירי סעודתכם. לגור בבתים שאתם מאסתם, ולעשות לכם כל מלאכה שכבר נמבזה בעיניכם, לרבות בנין הארץ; ולפעמים, לשאת את גרושותיכם שהשלכתם מאחורי גבכם…" (עמוס עוז, קופסה שחורה).
