[בתמונה: כבר בינואר 1918, עם העברת גורמי הממשל הבולשביקי למוסקבה, התמקם ה- .Ch.K אף הוא בבירה החדשה, וקיבל לרשותו את הבניין, שהיה שייך לחברת הביטוח "רוסיה" בלוביאנקה. בניין זה, אשר הורחב מאז, מוסיף לשמש את אנשי ה- Ch.K. עד ימינו אנו. קרדיט: RIA Novosti archive, image #142949 / Vladimir Fedorenko / CC-BY-SA 3.0]

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]

הפרק עודכן ב- 9 בדצמבר 2021

יעקב שחם ז"ל היה סגן ראש המחלקה לענייני ישראל וזרים בשירות הביטחון הכללי (שב"כ). מאמר זה הוא חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי של צה"ל (מב"ל): KGB -  פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917.

זהו הפרק הראשון בסדרת מאמרים זו, הסוקרת פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות, ה- .K.G.B, בין השנים 1991-1917.

*  *  *

Ch.K - "המגן והחרב" של המהפכה [1]

ספק רב אם, ב- 20 בדצמבר 1917, חש מישהו את משק כנפי ההיסטוריה, כששמע, כי מועצת הקומיסרים העממיים (ממשלת הבולשביקים) של רוסיה הסובייטית החליטה, בהמלצתו של המנהיג ולדימיר אילייץ' לנין, על "הקמת וועדה מיוחדת ללוחמה נגד יסודות אנטי מהפכניים וסבוטאז'". גוף זה נקרא מאז "הוועדה המיוחדת" - Ch.K. - CherezveChainaya Komisya; ועובדיו זכו לתואר "צ'קיסטים".

מה היו הסיבות והרקע להקמת ה- .Ch.K?

ההפיכה הבולשביקית התרחשה בפטרוגרד אך מספר שבועות קודם לכן. בניגוד למיתוס של העידן הסובייטי - לפיו, המפלגה הבולשביקית עמדה בראש המוני העמלים אשר התקוממו נגד המשטר הבורגני, במגמה להקים חברה שוויונית וצודקת, על פי תורתם של מרקס, אנגלס ולנין - היו אירועי אוקטובר 1917 לא יותר מסילוק ממשלתה הזמנית של רוסיה, אשר נחלשה עד כדי כך, שדי היה במאמץ ארגוני וצבאי קטן, בהסתמך על גדודים חמושים שסרו לפקודת ההנהגה הבולשביקית, על מנת להביא לשינוי רדיקלי בשלטון.

הבולשביקים נתמכו, בחודשים הראשונים של המהפכה, באגף השמאלי של "מפלגת הסוציאליסטים המהפכניים" (ה- .S.R), אשר התפצל ממפלגת האם (להלן, ".S.R שמאל"). שאר המפלגות הפוליטיות של רוסיה פורקו ופוזרו לאחר פיזור האספה המכוננת (הפרלמנט הרוסי) שנבחרה לאחר המהפכה, כשהבולשביקים ובני בריתם זכו בה רק לכרבע ממספר המושבים. מצב זה הביא את "חסידי השוויון והצדק הסוציאליסטי" להכניס יחידה חמושה לאולם הדיונים של הפרלמנט ולהודיע על פיזורו.

ולדימיר אִילִיץ' אוּליַאנוֹב - הידוע בכינוי לֶנִין - ועמיתיו לא ציפו, שהמהפכה שלהם תיתקל בהתנגדות כה חריפה, הן מבפנים (בראש ובראשונה של המנגנון הפקידותי הממשלתי הישן, אשר ניהל את חיי המדינה; של האיגודים המקצועיים; של חוגי האינטליגנציה; של אנשי צבא וכדומה); והן מבחוץ (מדינות הברית, שנלחמו יחד עם רוסיה נגד גרמניה ובעלי בריתה במלחמת העולם הראשונה, שהסתיימה לא מכבר). זאת, על רקע כוונת הבולשביקים להגיע להסכם שלום נפרד ומהיר עם גרמניה, ובכך, להוציא את רוסיה הסובייטית ממעגל המלחמה, בניגוד להתחייבויות שנטלו על עצמם בעלי הברית.

[תמונתו של לנין משמאל היא נחלת הכלל]

על פי תפיסת עולמם של הבולשביקים, כל גילוי אופוזיציוני, סביל ככל שהיה, נתפס כפעילות אנטי מהפכנית (Kontrrevolutsiya), שיש לדכא ללא רחמים. תפקיד הדיכוי הוטל, בראש ובראשונה, על ה- .Ch.K, אשר הונחה לפעול ללא גינונים בורגניים של צדק. המאבק היה, אליבא דלנין, מאבק לחיים או למוות. לכן, פסק,  יש לפעול במרץ ובאכזריות נגד יסודות אנטי מהפכניים.

דזרז'ינסקי ושיטותיו

בראש ה- .Ch.K העמיד לנין את המהפכן המקצועי, חבר ותיק במפלגה הבולשביקית, פליקס דז'רז'ינסקי (Felix Dzerhinsky), פולני במוצאו, אשר נולד ב- 1877 למשפחת בני אצולה.

[מקור תמונתו של דז'רז'ינסקי משמאל: RIA Novosti archive, image #6464 / RIA Novosti / CC-BY-SA 3.0]

הוא לא השלים את לימודי הגימנסיה, מאחר שבהשפעת תורת מרקס החליט להקדיש את חייו למהפכה. מאז, מילאה הפעילות המהפכנית את חייו. את מרבית שנותיו עד 1917, בילה דז'רז'ינסקי בבתי סוהר ובהגליה. לא פעם, הוא הצליח לברוח ממשטרת הצאר, אך נעצר שוב ושוב. הוא שוחרר רק בעקבות מהפכת פברואר 1917, שהביאה להפלת משטר הצארים ברוסיה.

דזרז'ינסקי נטל חלק פעיל בהכנתה ובביצועה של מהפכת אוקטובר ונמנה על חוג המקורבים ללנין. אם צריך היה לציין את תכונתו הבולטת ביותר של דז'רז'ינסקי, הרי שהייתה זו נאמנותו הפנטית למהפכה, למענה היה נכון להקריב את עצמו.

בתחילת דרכו פעל ה- .Ch.K ממשרדים שברחוב גורוחוביה בפטרוגרד, אך, כבר בינואר 1918, עם העברת גורמי הממשל הבולשביקי למוסקבה, התמקם ה- .Ch.K אף הוא בבירה החדשה, וקיבל לרשותו את הבניין, שהיה שייך לחברת הביטוח "רוסיה" בלוביאנקה. בניין זה, אשר הורחב מאז, מוסיף לשמש את אנשי ה- Ch.K. עד ימינו אנו (ראו תמונת המבנה בראש המאמר).

דז'רז'ינסקי ניגש להקמתו ולבנייתו של ה- .Ch.K במרץ רב, בהטביעו את חותמו על כל רבדי פעילות הארגון. כפי שצוין לעיל אף גורם אופוזיציוני לא נמלט, וה- .Ch.K פעל באכזריות רבה. חיש מהר יצא שמו לשמצה בכל רחבי רוסיה. הצ'קיסטים, שהיו לבושים מעילי עור שחורים, זרו פחד ואימה בכל. בהקשר זה באה לידי ביטוי הדואליות בתפיסת עולמו של דז'רז'ינסקי, כמהפכן, שנרדף על ידי משטרת הצאר, הוא סלד משיטות עבודתה; אך מאידך, התגבר על סלידתו זו והנהיג את אותן השיטות, וביתר שאת.

ה- .Ch.K פעל בגלוי: מעצרים, הוצאות להורג, עינויים ומחנות ריכוז, אך, כמשטרה חשאית, עסק בהפעלת סוכנים, שהוחדרו לתוך גורמים אנטי מהפכניים. המפלגה הבולשביקית וגם "מפלגת הסוציאליסטים המהפכנים" (.S.R) היו יעד מועדף של המשטרה החשאית של הצאר, שהייתה ידועה בשם "אוחרנה" (Okhrana). ה"אוחרנה" הוקמה כדי להתמודד עם הגורמים שהביאו לרציחתו של הצאר אלכסנדר השני. היא נחלה הצלחות מרשימות בגיוס מבפנים ובהחדרת סוכנים אל תוך המפלגות הללו.

[בתמונה: אירוע רציחתו של הצאר אלכסנדר השני. ה"אוחרנה" הוקמה כדי להתמודד עם הגורמים האחראים. למקור התמונה, לחצו כאן]

די אם נציין, כי בראש הזרוע הטרוריסטית של ה- .S.R עמד אדם בשם אזף, אשר היה, למעשה, סוכן ה"אוחרנה" ואילו אחד המנהיגים של הבולשביקים, מלינובסקי, שעמד בראש הסיעה שלה בפרלמנט (הדומה) הצארי, היה אף הוא הוא סוכן-פרובוקטור.

הפעלת הסוכנים על ידי ה"אוחרנה" (ויש הטוענים, שאף סטלין היה תקופת מה סוכן משטרתי) ערערה את היסודות של המפלגות המהפכניות וזרעה חשדנות וחוסר אמון בקרב מנהיגיהן ופעיליהן. דזרז'ינסקי הסתייג, בפומבי ובתקיפות רבה, והוקיע את שיטות ה"אוחרנה", אך חיש מהר הפך מומחה ב- .Ch.K לשיטת הפעלת סוכנים-פרובוקטורים. כלפי חוץ,  הוסבר הדבר בחריפות המאבק המעמדי נגד הפעילות האנטי מהפכנית, ה- Kontrrevolutsia.

[בתמונה משמאל: סמל ה ה"אוחרנה". התמונה היא נחלת הכלל]

.

.

[בתמונה: ביצוע מעצר על ידי ה'אוחרנה'. ה- .Ch.K העתיק את האכזריות ואת שיטות העבודה... למקור התמונה, לחצו כאן]

[הוצאה להורג על ידי ה'אוחרנה'. למקור התמונה, לחצו כאן]

בראשית יולי 1918, התרחש אירוע דרמטי, אשר כמעט הביא לחיסול ה- .Ch.K. בעקבות הסכם השלום הנפרד שחתמו הבולשביקים עם גרמניה, במרץ 1918, סופחו לגרמניה שטחים נרחבים של האימפריה הרוסית. רוסיה שילמה לגרמניה פיצויים גבוהים מאוד. הסכם השלום נתפס בקרב מרבית העם הרוסי כבגידה בבעלי הברית, ונתן גושפנקה לצבאות בריטניה, צרפת וארצות הברית להשתלט על אזורים, בהם הוקמו מחסני ענק של נשק אשר סופק לרוסיה. בעלי הברית של הבולשביקים, מפלגת ה- ".S.R שמאל", פרשו מן הממשלה, אם כי אנשיה המשיכו לאחוז בתפקידים בכירים במנגנון ה- .Ch.K.

אחד מאנשי ה- .Ch.K היה יעקב בלומקין (חבר מפלגת ה- .S.R; ראו תמונתו על כריכת הספר משמאל), שעמד בראש מחלקה חדשה, שאך הוקמה בתוך ה- .Ch.K.

[בתמונה משמאל: תמונתו של יעקב בלומקין, חבר מפלגת ה- .S.R, על כריכת ספר]

בלומקין יצר מגע, במסגרת פעילות מבצעית, עם קרוב משפחה של שגריר גרמניה במוסקבה, אותו התכוון להפעיל לשם קבלת מידע על המתרחש בשגרירות. אולם, לדז'רז'ינסקי ציפתה הפתעה לא נעימה. הנהגת מפלגת ה- .S.R. קיבלה החלטה להתנקש בחייו של השגריר הגרמני, הרוזן מירבך (Mirbakh), על מנת לגרור את גרמניה לחידוש המלחמה בחזית המזרחית; ובכך, לקרב מהפכה סוציאליסטית בגרמניה.

התפקיד הוטל על בלומקין, אשר יחד עם עובד אחר של ה- .Ch.K הגיעו לשגרירות, ביקשו לפגוש את מירבך והרגוהו. יריות בבניין השגרירות שימשו אות לניסיון מפלגת ה- "S.R. שמאל" להתקומם, במטרה להפיל את משטרו של לנין. אולם, ההתקוממות דוכאה במהירות על ידי כוחות שהיו נאמנים לבולשביקים.

כך, חודשים ספורים לאחר הקמת ה- .Ch.K, במקום לשמש "מגן וחרב" של המשטר הבולשביקי, כמעט שהפך לקברן המהפכה של לנין.

בדזרז'יסקי דבק חשד מסוים של מעורבות באירועים הדרמטיים והוא נאלץ להתפטר מתפקיד יושב ראש ה- .Ch.K, אך כעבור כשישה שבועות שב לכסאו. לנין היה זקוק ל"איש ברזל", מאחר שרוסיה עמדה על סף "טרור אדום" מאורגן ורחב היקף, והתפקיד הזה הוטל על ה- .Ch.K.

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]

הערות

[1]   השמות מופיעים בתעתיק אנגלי ולא בשפת המקור, באותיות קיריליות.