גדעון שניר: אנחנו לא מסוגלים להתנהג כעם כובש!

[בתמונה: ג'ינגס חאן נלחם בסינים... . אם ניקח לצורך השוואה את כיבושי ג'ינגיס חאן המונגולי, הרי ישראל רחוקה מכך שנות אור. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] 

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

לאחרונה שוב עלתה הטענה על הכיבוש המשחית את נפש העם; וזאת, בעקבות משפטם וכליאתם של חייליי "גדוד נצח יהודה" בשל הכאת פלסטינים משתפי פעולה עם הטרור.

אף שהכיבוש הוא בלתי נמנע, החל ממלחמת העצמאות וכלה במלחמת ששת הימים, נוכח המאמץ הבלתי נלאה של העולם הערבי המוסלמי לחסל את הישות הציונית במזרח התיכון, נראה שישנה מידה מסוימת של טעם בטענה זו.

עם ישראל אף פעם לא ידע להתנהג ככובש במובן המלא של המושג. אם ניקח לצורך השוואה את כיבושי ג'ינגיס חאן המונגולי, הרי ישראל רחוקה מכך שנות אור. גם כיבוש הארץ בהנהגת יהושע לא תמיד עמד במבחן הציווי האלוהי, שדרש כיבוש מלא חסר רחמים; אי הזדהות עם תרבות העמים המקומיים; ובמקרה של עמלק, אף נדרשו העברים לבצע רצח עם טוטלי; וגם פה ניכשלנו ונענשנו קשות...

עם כיבושי מלחמת העצמאות, עוד הסתדרנו איכשהו בהחלת הממשל הצבאי; אך גם הוא בוטל מהר יחסית. היום, ניתן לומר, שמדינת ישראל הריבונית איבדה כול שליטה על על השטחים שכבשה ב- 1967; ואפילו על המגזר הערבי שבתוכה. היא לא מצליחה להכיל אפילו את אזרחיה הערבים, כפי שניתן ללמוד ממצבורי הנשק הגדולים שבידיהם; הפרות הבנייה והפשע לרוב; והיעדר גוף ביטחוני ריבוני, המוכן לממש ולהחיל בהם את החוק; שלא לדבר על כנסי התנועה האסלאמית בכפרי המשולש, בהשתתפות רבבות נושאי דגלי אש"פ וחיזבאללה.

.

תרבות המזרח התיכון מעריכה כוח ומקבלת אותו, כאשר הוא ממומש ע"י כובש חיצוני. כך היה מאז ומתמיד. לכן, האימפריות המצריות, הטורקיות והאחרות יכלו לשלוט באזור בקלות יחסית.

במלחמת לבנון הראשונה, כאשר נכנסנו לאחד הכפרים בהרי השוף, התקבלנו באורז וממתקים. נהג הג'יפ שלי, הוציא סיגריה והשליך את החפיסה הריקה לרחוב. התביישתי, עצרתי את הג'יפ ודרשתי מהנהג לרדת ולאסוף את החפיסה הזרוקה. הלה הסתכל עלי במבט מרחם ואמר: "אתה לא מכיר את המנטליות המקומית. אני בן עדות המזרח. אתה צריך להראות להם שאתה החזק; וככזה, יכול לעשות מה שאתה רוצה. תוותר- יעלו עליך מיד!".

אנחנו לא יודעים איך, ולא מסוגלים להיות כובשים. כשהתחילו לירוק בפרצופם של החיילים בגדה - אמרנו שזה גשם; בהיעדר תגובה הולמת, הם עברו ליידות אבנים, ואמרנו שזה מעשי קונדס של נוער הזקוק לוונטילציה; לא הגבנו, ואז התחילו לזרוק פצצות תבערה; ומכאן המשיכו לדריסה, לדקירה וההמשך עוד מצפה לנו.

ומדוע? כי אנחנו לא עם היודע להתנהג ככובש, כפי שהטורקים, הירדנים והמצרים שלטו כאן לפנינו, בעזרת אלפית מכוח הצבא שעומד לרשותינו. מצב בו ילדה פלסטינית יורקת, וסוטרת בפרצופו של קצין ישראלי, לא היה כלל מתרחש אילו עמד מולה קצין ירדני; כי הירדני מבין, שתופעות כאלה יש לבלום באיבם, בטרם הפכו ל"ספורט לאומי".

אנחנו מתייסרים, מכים על החזה ומלקים עצמינו בתחושת אשמה אמתית, משבחים את "האיפוק" כתכונה עילאית, אף שיודעים שזה רק מביא עלינו צרה גדולה עוד יותר. זאת כי במזרח התיכון, "איפוק" כזה הוא אות לחולשה, המזמין מיד טרור חמור עוד יותר - ראו רצועת עזה היום.

יתר על כן, עם סיום מלחמת ששת הימים, פתחה ישראל לפחות ארבע אוניברסיטאות בגדה המערבית, תחת ההיגיון המערבי, שריבוי השכלה והעלאת הרמה האינטלקטואלית בקרב האוכלוסייה המקומית יקדמו גם שיתוף פעולה להשגת שלום בין העמים. התוצאה הייתה בדיוק הפוכה. ככול שעלתה רמת ההשכלה כך גברה האיבה לישראל; והאוניברסיטאות הפכו לחממת קיני הטרור הקיצוני ביותר נגד ישראל (ראו את ההתנגדות לשלטון הבריטי בהודו, בתחילת המאה שעברה). כלומר, הכוונה הייתה טובה. משהו בסגנון כיבוש נאור, שלפיו: האוכלוסייה המקומית תכיר טובה ותבין, ש"כדאי לה" לחבור לישראלים במקום להיצמד לאידאולוגיה המוסלמית הפנטית. רק שזה לא עובד במזרח התיכון!

[בתמונה: אוניברסיטת ביר זית. עם סיום מלחמת ששת הימים, פתחה ישראל לפחות ארבע אוניברסיטאות בגדה המערבית, תחת ההיגיון המערבי, שריבוי השכלה והעלאת הרמה האינטלקטואלית בקרב האוכלוסייה המקומית יקדמו גם שיתוף פעולה להשגת שלום בין העמים. התוצאה הייתה בדיוק הפוכה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Hanna Kreitem. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

לסיום: "כיבוש" אינו קיים ב ד.נ.א שלנו. אנחנו לא בנויים ולא יודעים להיות עם כובש. המסקנה - לצאת משם ומהר ככול האפשר, להתכנס בגטו שבין גדרה וחדרה ולהתפלל לטוב.

נתנחם בכך שהאיחוד האירופאי יהיה הראשון לשלוח לנו אוהלים, שמיכות  ותרופות...

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

One thought on “גדעון שניר: אנחנו לא מסוגלים להתנהג כעם כובש!

  1. גדעון –אני מסכים אתך שהכיבוש הוא לא ב DNA של מדינת ישראל. ויש לכך סימוכין באירועים שונים:א) החזרת סיני למצרים לאחר מלחמת קדש; ב) החזרת סיני למצרים לאחר מלחמת יום הכיפורים; ג) היציאה מלבנון לאחר מלחמת שלום הגליל; ד) יציאה מידית מלבנון לאחר מלחמת לבנון השנייה; ה) פינוי עזה. אני לא מסכים אתך שיהודה, שומרון וירושלים המזרחית הם שטחים כבושים על ידי ישראל. כשבריטניה דחקה את התורכים מארץ ישראל הם קבלו מנדט לשלוט בה למרות שאין להם שום זכות היסטורית על שום חבל ארץ במזרח התיכון. בארץ ישראל המנדטורית היהודים התנהלו כמו מדינה בתוך מדינה. הם סללו כבישים, בנו ערים עם מרכזים מסחריים. סיפקו שירותים רפואיים החל מקופות חולים וכלה בבתי חולים. אפילו בתי חולים לחולי נפש. היה חינוך עברי מגן הילדים ועד אוניברסיטה וטכניון, כולל רשת של בתי ספר מקצועיים. הייתה תחבורה ציבורית מסודרת, הייתה עזרה סוציאלית ובתי הבראה ומה לא.המנהיגות הייתה נבחרת וכבר אז היו הרבה מפלגות ותנועות פוליטיות, כך ששירותים מסוימים התנהלו בחסות הגופים הפוליטיים. בעוד היהודים ראו בפלשתינה (ארץ ישראל) את ביתם הלאומי הערבים ראו את פלשתינה כחבל ארץ ששיך למרחב הערבי מסביב. הם לא יצרו שום תשתית שלטונית פלשתינית גלובלית. כל המוסדות שלהם היו במסגרות הרשויות המוניציפאליות. למרות שהישות היהודית סיפקה להם הרבה פרנסה הם ראו ביהודים נטע זר שרצוי להפטר ממנו. האו"ם החליט שלבריטים אין זכויות על פלשתינה ועליהם להחזיר אותה לשני בעלים חוקיים היהודים והערבים שיתחלקו בה בהתאם לתוכנית החלוקה. היהודים הסכימו עם החלטת האו"ם והיו מוכנים להקים מדינה לאלתר על החלק שלהם של פלשתינה. הערבים (ערביי פלשתינה וכל יתר הערבים) דחו את החלטת האו"ם ופעלו לזרוק את היהודים מפלשתינה ולחלק אותה בין מדינות ערב. הייתה להם הצלחה חלקית – הם אמנם הצליחו לתפוס שטחים מפלשתינה ולגרש משם את כל היהודים ואותם שטחים מייד נמסרו לארצות ערביות שכנות. לעומת זאת היהודים הקימו מדינה על השטח שנשאר בידם ללא גירוש טוטלי של ערבים. אמנם לפי החלטת האו"ם זו מדינה של הלאום היהודי אך בפועל היא מדינה מעורבת של יהודים וערבים. לאחר מלחמת ששת הימים ישראל גירשה מארץ ישראל את הירדנים, המצרים והסורים והתרווחה בכל השטח שפעם נקרא פלשתינה עם תוספת קטנה בצפון (הגולן). יש פתגם: הגונב מגנב פטור. אולי זה נכון גם לכובש מכובש פטור? ערביי פלשתינה לא היו מעוניינים במדינה משלהם ומסרו את ארץ ישראל לכל דורש וניקו את השטחים הללו מיהודים. בסך הכול החזרנו את השטחים לחזקת תושבי פלשתינה (יהודים וערבים כאחד) והחזרנו לשם את היהודים. מה שעשינו זה תיקון במסגרת החלטת האו"ם מ 1947. הבעיה שעד היום יש התנגדויות מצד מיליטנטים ערבים להקים מדינה ערבית ידידותית לצד ישראל. עדיין מפעם במוחם הרעיון לגרש את כל היהודים בלי שכל כך מדאיג אותם הצורך במדינה.
    אם לאחר ההתנתקות מעזה – עזה הייתה הופכת להון-קונג או לסינגפור של המזרח התיכון – הייתי מסכים עם גדעון שעלינו להתנתק מיהודה ושומרון. אך לאור מה שקרה בעזה ואם רוצים שבמרכז הארץ יהיו רק גשמים של מים ולא של טילים, אין ברירה צריך להחזיק את השטחים שלא נכבשו מהתושבים אלא נפלו לידינו לאחר שהסרנו את הכיבוש של המדינות השכנות. אנחנו באמת לא בנויים לכיבוש אך צריכים לשמור על עצמנו..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *