עמר דנק: "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק ד'

טענתי אינה שישראל לא מפעילה כוחות יבשה, אלא שהיא לא רואה במהלך קרקעי כלי אסטרטגי. בעופרת יצוקה ישראל ביתרה את רצועת עזה, בקו נצרים, אבל זה היה אמצעי לחץ, שמטרתו לחתור לסיום המבצע. גם הפעולה הקרקעית מסביב לעיר עזה עטפה את העיר ולא חדרה לשכונות הצפופות שלה. צה"ל לא קיבל משימה לטהר חלקים מהרצועה וגם לא לכבוש אותה. אלא לייצר אש, שלא היה ניתן להמשיך לייצר מהאוויר…

פנחס יחזקאלי: מי פוחד מ'מדינת עומק' ('דיפ סטייט')?

המושג מדינת עומק (דיפ סטייט) הפך לכינוי גנאי, מאז נכנסו פרשת גל הירש וחקירות נתניהו לחיינו. הוא 'הצמיח כנפיים' במחאה נגד הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית' (תבחרו). אבל האמת היא, שמדובר במונח מוכר במדעי החברה ובתופעה שקיימת בכל מדינה דמוקרטית, שיש בה עובדי ציבור ונבחרי ציבור…

עמר דנק: "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק ג'

הבעיה במלחמה לא הייתה, שלא הפעלנו את צבא היבשה יותר מהר, יותר חזק (יותר גבוה). הבעיה הייתה שאסטרטגיית המלחמה, שישראל בנתה בשנות ה-90 של המאה הקודמת – השמדה מהירה של האויב ע"י חימוש מונחה מדויק (חמ"מ) – לא התאימה לאויב. היא התאימה למלחמה שלא נלחמנו, נגד הצבא הסורי כפי שהוכח במלחמת המפרץ. נגד חיזבאללה וחמאס נדרש לבנות את הכוח אחרת…

אלעד רזניק: עלי חמנאי נואם בטהרן…

נאום עלי חמינאי: הממשל הנוכחי בארה"ב הוא כמו תוספת רעל. הם אומרים: 'בוא ננהל מו"מ על היכולות הצבאיות שלך ועל הצורך שלך בטילים בעלי טווח מסוים, פתח טילים לטווח קצר יותר בכדי שאם נתקוף את בסיסיך, אתה לא תהיה מסוגל לתקוף אותנו בחזרה'; או שהם אומרים: 'בוא נדבר על ההשפעה האסטרטגית שלך באזור', משמע, 'אנחנו מצפים ממך לוותר עליה'…".

אלעד רזניק: עמדת סין ורוסיה לנוכח האסקלציה במפרץ

ביום שני בסוצ'י נערכה פגישה בין שר החוץ הרוסי לברוב לשר החוץ הסיני וואנג יי. עם סיום הפגישה, ניהלו לברוב ויי מסיבת עיתונאים משותפת, שבמהלכה אמר לברוב את הדברים הבאים: הפדרציה הרוסית תפעל על מנת להבטיח, שהשותפות להסכם – ובראש ובראשונה, השותפות האירופאיות – ימלאו את חלקן בהסכם. אין דרך אחרת! אם למישהו היו השגות לגבי העמדה הרוסית, נדמה לי שהן התבדו!

גרשון הכהן: ממלכתיות?

הממלכתיות הישראלית מבטאת את תודעת ההתנהלות, במתח המתמיד שבין הקמת המדינה כפרויקט מוסדי סדור ומוגדר, לבין ראיית המדינה כאמצעי, בתהליך גאולה נשגב השואף לאין סוף. בכך מוסבר, מדוע לשיטת בן גוריון גם לאחר הקמתה, מדינת ישראל, כאמצעי למימוש חזון אין סופי, תמשיך להיות "מדינה שבדרך"!

אלעד רזניק: אסקלציה תודעתית במפרץ בדרך למו"מ אמריקאי-איראני

לאסקלציה לעיתים יש חיים משלה; ועל ישראל להיערך בהתאם. הנחת העבודה של תר"ש גדעון הייתה, שקיים הסכם בין המעצמות לאיראן. האיום האיראני בהפרת ההסכם מחייב את שינוי הנחות היסוד של תר"ש גדעון ואת ההערכות המחודשת – תקציבית ואחרת – מצד מדינת ישראל להתמודדות עם האיום האיראני. להערכות התקציבית עלולות להיות משמעויות מרחיקות לכת לנוכח הגירעון העצום בתקציב!

גרשון הכהן: הדינמיקה של הניוון מתוך ההצלחה…

ספר שופטים הוא הסיפור על הנורמליות הישראלית-יהודית: אחרי שיצאנו ממצרים בנסים; יש לקיים את סדר החיים בארץ ישראל כמו כל עם, שיושב על אדמתו: עם חרב ביד; כי זו משמעותה של ריבונות. ללא חרב, אנחנו בבעיה…

אמציה חן: הגיעה העת לשינוי מתכונת יום העצמאות!

הגיע הזמן להצטרף לקריאתם המתמשכת של ההורים השכולים, להאריך לשלשה ימים את חג העצמאות. תחילתו ביום זיכרון לנופלים, המשכו ביום שכולו "חשבון נפש לאומי" (שימוקד במורשת ובלקחים), וסיומו, בהנפת הדגל ובחגיגות העצמאות. חובה.

מרדכי בר און: דרכו של משה דיין בפוליטיקה

דיין לא נכנס לפוליטיקה בזחילה איטית, על ידי כך שנראה בציבור כאילו הוא עוד עסקן חדש שנכנס לפעילות, כמו שעשו, אולי, אחרים. הוא הבין, שכדי שיוכל להגיע גבוה, הוא מוכרח להתחיל בפיצוץ גדול, בהרגזה גדולה ובאמירת אמת גדולה. יחד עם זאת, בכל הדברים שאמר והרגיז את כולם, הוא האמין עד הסוף…