האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
למרות ההשקעה האדירה, התוצאה החיובית של יירוט האיום המסוכן אינה מובטחת; וזאת, בלשון המעטה. לעומת זאת, יירוט של טיל באמצעות לייזר קרקעי יעלה כ- 2000 דולר; ובאמצעות לייזר מוטס כ- 5000 דולר בלבד; והסיכוי ליירוט יהיה קרוב ל 100 אחוז.
בתגובה על דברי ח"כ אביגדור ליברמן, שהשתמש בביטויים "מליציות" ו"פלנגות", פרסמה מכינת עלי צילום של אתר ההנצחה הפנימי שלה לבוגריה שנפלו כחיילי צה"ל. הביטוי "פלנגות" הוא ביטוי לא מוצלח, בשל האסוציאציות המודרניות שלו, אבל השימוש בצילומים של חיילי צה"ל שנפלו, במסגרת המחלוקת הפוליטית, בתקופת הבחירות, הוא בלתי נסבל!
אינני זוכר אירוע קשה כזה בישראל, שבה דעת הקהל והתקשורת התהפכו – מהקצה אל הקצה – בפרק זמן כה קצר… אין פלא שפחות מ- 48 שעות אחרי כבר דעכה האלימות, עד שהמארגנים ניתלו ב"בקשת המשפחה" לחדול מההפגנות כדי לרדת מהעץ…
חוק היד העומדת הוא בעצם ביטוי של תופעה מוכרת במדעי החברה: תופעת המסגור (Framing). משמע, התופעה של הפשטת מציאות מורכבת והסברתה כמציאות מדומה ליניארית ובדויה, רק כדי להשיג אשליה של שליטה … ו- סדר (סיבה אחת – בעיה – פתרון)…
נראה לי שצה"ל כארגון הגדול והממוסד ביותר במדינה ובחברה הישראלית נמצא במצוקה. הפרשנות שלי לעיסוק צה"ל בממלכתיות וסיווגה כערך היא סימן לכניסה למגננה. לא כלפי אויבים מבחוץ אלא כלפי המציאות הפנימית בישראל!
לטראמפ אין קונצנזוס, ולא יהיה כזה, למעט אם איראן תעשה טעות גדולה. בינתיים האיראנים משחקים צ'יקן ראוי. הפלת כטב"מ (לא חשוב מה מחירו), בלי חייל הרוג, שלא ברור האם חדר למרחב האווירי שלה, לא מעניקה לגיטימציה לתקוף אותה…
אפשר להתווכח עד לא ידע, בסוגיית השליטה באמצעות כוח צבאי על אוכלוסיה אזרחית. מה שאיננו נתון לוויכוח, הוא בחובת הצבא לשמר את השליטה, בהמחשת חוק, סדר ושקט בגזרה הנשלטת. למחויבות הזו אין פירוש זולת, החובה להבטיח בכל אירוע את ההכרעה הטקטית!
הזיקה הייחודית של האמריקנים לישראל שואבת את עוצמתה מיסודות דתיים, ערכיים ותרבותיים שהיכו שורשים ב-1620 כאשר המתיישבים הראשונים הגיעו לארה"ב בספינה "מייפלאואר", וטופחו על ידי "האבות המייסדים" שגיבשו את חוקת ארה"ב ב-1787…
אז מי משבש את אותות ה- GPS בנתב"ג? הרוסים, כמובן מכחישים. לטענתם, הם לא עוסקים, באופן פעיל, בשיבוש אותות ה- GPS. הציוד הרוסי המופעל בסוריה הוא שגורם לשיבוש האות, אבל לרוסים אין שום קשר לציוד הרוסי המופעל בסוריה… זה מזכיר לי את הבדיחה על התוכי, שכל הזמן היה מקלל את המנהיג דאז, ליאוניד ברז׳נייב…
מי שנכנס, משתלט על שטח, מסיר במחיר גבוה מאוד את האיום הביטחוני, לא יוכל לצאת, אלא אם מחיר שהייתו שם יהפוך לבלתי נסבל. חשוב לזכור את זה; כי אלה שמבטיחים לנו – שבפעם הבאה ניכנס לעזה, ננקה אותה מחמאס ואז נצא; או שבפעם הבאה נחסל את חיזבאללה בלבנון – מתעלמים מהלקח הזה, כי הבטחות כאלו נשמעות נהדר…
