ביסוד אסטרטגיית המלחמה שלו, חיזבאללה ממשיך לייחל לחולשת העמידה הישראלית נוכח התמשכות המלחמה, בציפייה למצוקה ישראלית שתיקלע לוויתורים, בעבור עוד תקופת שקט מדומה. במצב זה, יש להמתין בסבלנות להישגי הלחימה של צה"ל, ובתוך כך להכיר כי לאיתנות הציבור ובמיוחד לחוסן תושבי הצפון, יש בימים אלה תפקיד משמעותי בדרך אל הניצחון.
המרד הגדול של האליטה בעמה יסתיים לדעתי בבחירות הקרובות, ללא טראמפ. אבל טוב שהעצומה הזו באה לעולם, כי היא מהווה צעד נוסף בהתבגרותו של הימין, וביכולתו להתנער משנים רבות כל כך של שלומיאליות שלטונית.
מבצע 'שאגת הארי' הציף את המוקשים שטמנו בחוק הבינלאומי במשך שנים, משפטנים פרוגרסיביים, ארגונים גלובליים ופוליטיקאים של ה- Woke, כדי להגביל את יכולת מדינות הלאום לעמוד על ריבונותן מפני הבאים לפרקן. ממשל טראמפ כבר הבין. ואנחנו?
כשבכיר ו/או ארגון חווים ירידה באמון הציבור ובלגיטימציה שלהם, פעולה אקטיבית - כמו מכתבו של סולברג לכהן-אליה - יכולה להועיל, רק אם מפלס האמון והלגיטימציה גבוה דיו. מתחת לסף קריטי – ושם מערכת האכיפה והמשפט מצויים – כל פעולה נתפסת כבדיחה, חושפת את הפחד שמאחוריה, ומעודדת אחרים להמשיך ולהכות בה.
הפמיניזם לא מת ככלות הכל, הוא רק היגר לאיראן. בעוד שבמערב הוא הפך לאקדמי, טרחני ומנותק, הוא נולד שם מחדש בעוצמה אדירה. שם, נשים אינן נלחמות על "שפה מכילה", אלא על הזכות לנשום, לראות שמש ללא כיסוי ראש, ולצעוד ברחוב ללא פחד. תחת הסיסמה "אישה, חיים, חירות", מזכירות נשות איראן לעולם מהו פמיניזם אמיתי.
תחת מילים יפות, כמו: "לכידות", "סולידריות" ו"יציבות", מציע ד"ר יוסף זהר מתווה כניעה לדינמיקה של ניסיון ההפיכה המתבצע בישראל מאז 2015, מועד תחילת 'מסע הציד' נגד בנימין נתניהו. הנה ביקורתי על הצעתו, והוא בהחלט מוזמן להשיב.
