אמונה

אירועים קטנים – שוליים לכאורה, זוטות של יום-יום, שלא היו מתחילים להיחשב בידי מומחים כמוקד משמעותי להערכת מצב אסטרטגית – יכולים,  בהתהוות בלתי צפויה, לחולל אירוע מתדרדר שיוצא משליטה!

מהות החיים היא מה שהאדם עושה בהם מתוך ידיעה שזמנו קצוב. תובנה כזו טומנת בחובה תסכול רב מאוד משום שמעטים לדעתי האנשים (ואני לא ברשימה) שבאמת מצליחים לחיות חיים כה מלאי משמעות…

החזרה של משה אודות עשרת הדברות במהלך נאומו בספר דברים עניינה חיזוק האמונה של עם ישראל קודם שהוא נכנס לארץ כנען. חזרה זו מראה בעליל, שהסופר המקראי של ספר דברים כתב את עשרת הדברות על רקע חברתי וכלכלי שונה בתכלית מהרקע שלהם בספר שמות…

יצחק רבין נשם רעות לוחמים והכיר את אלה שנפלו לידו בקרב ואלה שנפלו עת שלחם למלחמות בעת שהיה מפקד בכיר. הוא הכיר את כוחה של אותה רעות וחיים גורי כתב אותה בשיר. זו לדעתי הסיבה שהמפקדים הבכירים ביותר, אלה שראו מלחמות וקרבות ונופלים ונפצעים ושורדים, הם אלה שמוקירים את הרעות ומחפשים את הדרך לשלום…

קהלת מפציץ אותנו בסדרת פתגמים לחיים: א ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ: שמו של אדם חשוב יותר מטיב השמן העולה על שולחנו; עשירים, שמן מעולה עולה על שולחנם; אנשים בעלי שם טוב – חלקם עשירים וחלקם עניים; דאג לשם שלך שיהיה טוב ורק אז לשמן העולה על שולחנך…

מי שמקבל אינסוף עושר ונכסים וכבוד (כן, אותו כבוד מספר מלכים א' חוזר כאן בקהלת), מאבד את היכולת ליהנות מכל זה, רוצה עוד ועוד ללא שובע, וסופו רע ומר…

ספר ישעיהו איננו פותח בחזון הקדשתו של הנביא, כפי שאנו מוצאים בספרי ירמיהו או יחזקאל. הפתיחה של הספר, פרק א' ,  שהוא ההפטרה של פרשת דברים הסמוכה לצום תשעה באב, פותחת באוסף של נבואות תוכחה קשות כנגד השלטון והחברה בממלכת יהודה…

ידועה אמירתו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ: "אלוהים הוא לא קופת חולים!". אלוהים לא מחלק תרופות ולא פתקאות לחופשת מחלה ואין לצפות ממנו לטיפול כלשהו בחוליי החברה. נדמה שקהלת גם הוא סבור שאין לפנות לעזרת אלוהים גם כאשר ניכר במדינה שהעניים נעשקים והמשפט הוא משפט גזל…

קהלת מביט על מצבם של העשוקים בעולם. אנשי העשירונים הנמוכים. ולמרות שהוא מלך רב-עוצמה, הוא מגלה אזלת יד מוחלטת כלפי מצבם. לא רק שאין דרך שיקבלו סיוע חיצוני, אין אפילו מי שיזיל דמעה על מצבם…

הפטרת פרשות מטות – מסעי, הינה פרק ב' בנביא ירמיהו. פרק זה מהווה יחידה ספרותית בפני עצמה ונחשבת לאחת הנבואות המוקדמות ביותר של ירמיהו. מסתמן שנבואה זו נאמרה קודם הרפורמה הדתית של שנתו השמונה עשרה של יאשיהו, כלומר 622 לפני הספירה. כל עיקרה של נבואה זו נסוב על נושא אחד והוא – תוכחה קשה לישראל על שעזבו את ה'…