[בתמונה: קורבן התמיד... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 12019 לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת פינחס, לחצו כאן]

עודכן ב- 3 ביולי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת פינחס עוסקת בדמותו של פינחס, במפקד נוסף בערבות מואב, בחלוקת הארץ בגורל, בחוק הירושה של בנות צלופחד, בסמיכתו של יהושע למנהיג, ובסוגי קורבנות שונים.

בפרשה האמורה נמנים קורבנות ציבור ואת סדר הקרבתם. קורבן התמיד יש להקריבו פעמיים ביום, בבוקר ולקראת ערב: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" [1]. על קורבן התמיד נוספים קורבנות השבת, וקורבנות מיוחדים המוקרבים בימים מיוחדים של השנה, כדוגמת – ראשי חודשים; חג המצות; ביום הבאת הביכורים; בראש השנה – יום תרועה בלשון המקרא; ביום הכיפורים ובחג הסוכות.

[בתמונה: קורבנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

לפי האמור מסתמן שאלה הם המאפיינים של קורבנות הציבור [2]:

1. הקורבנות נוספים זה על זה, קורבן שבת וחג נוסף על קורבן התמיד שמוקרב בכל יום. קורבן התמיד תמיד ראשון ואחריו לפי סדר יורד מוקרבים קורבן השבת, קורבן ראש חודש וקורבן החג שחל באותו זמן.
2. הכלל בהקרבת הקורבנות – תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.
3. כל הקורבנות באים מן הזכרים בבהמה, פרים, אילים וכבשים לעולה.
4. סדר הקורבנות מחייב ואין להקדים קורבן אחד לאחר.
5. המספר הטיפולוגי שבע בולט מאוד במספר הבהמות המובאות כקרבן.

הגשת קורבנות כפולחן לאלים בימי חג ומועד הייתה ריטואל דתי נפוץ במזרח הקדום כולו. גם כאן אנו מוצאים הוראות קפדניות בדבר סדר הקורבנות, והבהמות שנלקחו לשם כך. בלוחות חגים חתיים שהתגלו, אנו מוצאים קווי דמיון רבים בין סדרי ההקרבה במקרא לבין סדרי ההקרבה החתיים. באחד הלוחות אנו מוצאים את הדבר הבא:" פר אחד...שבעה כבשים, שעיר אחד...על לחם מנחת סולת ונסך יין"[3], בדומה לנאמר בפרשתנו: "וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה--פַּר בֶּן-בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם.  וּמִנְחָתָם--סֹלֶת, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן" [4].

בקורבנות חג הסוכות פוחת מספר הפרים המוקרבים מיום ליום, בדומה לחג החתי שחל בסתיו, שביומו הראשון מקריבים שניים עשר פרים, ומספרם הולך ופוחת בדומה לנאמר במקרא.

על פי האמור בלוחות הפולחניים של ממלכת חת, ישנה חשיבות מיוחדת לאירועים גדולים או לאיסוף העם הנערכים בימי חג ומועד, בדומה לחגים במקרא, שבהם נאמר מקרא קודש או עצרת. ההבדל המהותי בין חגי המזרח הקדום לבין חגי המקרא נעוץ בתפקידו של המלך. במזרח הקדום עמד המלך בראש הטקס ולצידו שירת הכוהן, ואילו במקרא אין למלך כל תפקיד בפולחן הקורבנות האמור.

בתקופת המלוכה מוצאים אנו כי היו מקרים בהם מלכים ניהלו את פולחן הקורבנות כפי שאנו מוצאים במקורות הבאים: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל--הַגִּשׁוּ אֵלַי, הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים; וַיַּעַל, הָעֹלָה"[5] ; "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ--כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה" [6], והדבר מרמז על כך כי סדרי הפולחן במקרא קדמו ביסודם לזמן כינונה של המלוכה, וטקסים אלה התגבשו סופית כנראה במשכן שילה.

נחזור לקרבן התמיד. לכאורה מהווה התמיד את מזונו היומי של האל. יש לכך דוגמאות רבות בתרבות המזרח הקדום [7]. ההקרבה של קרבן זה פעמיים ביום הייתה נהוגה במקדשים במצרים העתיקה. במסופוטמיה קיבלו הפסלים במקדש ארך [8] שתי ארוחות בכל יום. העיקרית שבהן הייתה בבוקר, כאשר הכוהן פתח את המקדש, ואילו הארוחה השנייה הובאה לפסלים בלילה. כל "ארוחה" שכזו כללה מנה עיקרית וגם מנה נוספת משנית. קורבן התמיד במקרא כולל אף הוא שני קורבנות ביום, שבו קיימת "מנה" מרכזית של כבש ומנחה ונסך כמנות משניות. בפולחן המסופוטמי היה תפריט שונה לחלוטין מקורבן התמיד המקראי. התפריט המסופוטמי כלל בין השאר איילים, פרים, שור, שמונה כבשים, סוגי עופות שונים, חזירי בר ביצי בת יענה ועוד.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Uschi_Du לאתר Pixabay]

המקורות המקראיים מביאים מסורות שונות בקשר לקורבן התמיד. במקדש הראשון הקריבו את קורבן התמיד פעמיים ביום אולם העולה הוקרבה בבוקר בלבד, ואילו המנחה הוקרבה רק בערב:" וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; ובדבריך (וּבִדְבָרְךָ) עָשִׂיתִי, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" [9]. בתקופה שלאחר חורבן בית ראשון, נזכרות בנביאים עולת התמיד ומנחת התמיד ללא ציון הזמן בו הוקרבו:" לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים, וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת--לְכַפֵּר, עַל-יִשְׂרָאֵל; וְכֹל, מְלֶאכֶת בֵּית-אֱלֹהֵינוּ" [10]. בכל הדוגמאות הללו, לא נזכר כלל נסך היין, אולם יתכן שהוא מהווה חלק אינטגרלי מאחד משני הקורבנות אך לא צויין בכתובים.  המונח של קורבן מנחה יוחד לאחר חורבן בית המקדש לתפילה שזמנה אחר הצהריים בעלת שם זהה.

אחרית דבר

פרשת פינחס על שלל נושאיה, חוזרת על עניין סדר הקורבנות, על פי הכלל – תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. לכן קורבן התמיד, המוקרב בכל יום בבוקר ובערב, מופיע בראש הרשימה של הקורבנות המופיעים בפרשה זו. לקורבן התמיד שהוקרב במשכן/מקדש כאמור בבוקר ובערב, היו מקבילות בפולחן של עמי המזרח הקדום. השוני המרכזי הוא ב"תפריט".

בעוד שבמקרא המדובר היה בקורבן כבש, הרי שבריטואלים הדתיים במזרח הקדום, על אף שכללו אף הם, שני קורבנות באותו יום, התפריט שלהם היה עשיר ומגוון לאין שיעור מהתפריט המקראי הצנוע. הקרבת קורבן התמיד העניקה בטחון לאומה הישראלית, וביטולו היה סוג של כשל או אסון: "וּזְרֹעִים, מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ; וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז, וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד, וְנָתְנוּ, הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם" [11]. גם חז"ל מביעים עמדה דומה כדלקמן:" כל זמן שעוסקין בעבודה (=עבודת קורבן התמיד), אין נמסרין" [12], כלומר – כל עוד מוקרב קורן התמיד חומות ירושלים יעמדו בפני כל מתקפת אויב. ומנגד, קבעו חז"ל את צום י"ז בתמוז, בין השאר בגלל ביטול קורבן התמיד.

[בתמונה: קורבנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי reetdachfan לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת פינחס, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] במדבר, פרק כ"ח, פסוקים: ב' – ד'.

[2] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים:170 – 173.

[3] שם, עמוד 171.

[4] במדבר, פרק כ"ט, פסוקים: ב' – ג'.

[5] שמואל א', פרק י"ג, פסוק ט.

[6] מלכים א', פרק י"ב, פסוק ל"ב.

[7] ראה הערה 2, עמוד 171.

[8] אוּרוּכּ או ארך, הייתה עיר עתיקה בשומר, ששכנה כ-300 ק"מ דרומה מהעיר בגדאד של ימינו, בין בבל לאור. היא הייתה אחת מהערים העתיקות והחשובות ביותר בשומר.

[9] מלכים א', פרק כ"ט, פסוק ל"ו.

[10] נחמיה, פרק י', פסוק ל"ד.

[11] דניאל, פרק י"א, פסוק ל"א.

[12] בבלי, בבא קמא, דף פ"ב, עמוד ב'.