אבי הראל: פסח בראייה מקראית

קורבן הפסח הופך במקרא מסוג של קורבן ביתי ומשפחתי לקורבן שיש להקריבו אך ורק במקדש, לקבוצה מוגדרת של אנשים. תיאור מפורט של פסח שכזה, אנו מוצאים בחגיגות הפסח שתוארו אצל יאשיהו וחזקיהו. שניהם השתמשו בחג הפסח בכדי לחזק את הפולחן הדתי, ואת העניין המדיני ציבורי בשמירה על צו ה'. גם מהתיאור של עשיית הפסח בספר עזרא אנו למדים כי קורבן זה הוקרב במקדש…

אבי הראל: פרשת המילואים וביקורת המקרא

בפרשתנו מצוי פרק ייחודי, פרק ח', שבמקום דינים לעתיד לבוא הוא מביא סיפור מעשה שהיה (סיפור זה נמשך עד פרק י'). אנשי ביקורת המקרא ובראשם החוקר הגרמני ולהאוזן, בן המאה ה-19, הראו כי קיימים הבדלים ניכרים לכאורה בין הנאמר בפרשתנו אודות כהונת אהרון לבין האזכורים השונים הפזורים בספרי המקרא האחרים. מכך הם הסיקו כי כל ספר מקראי נכתב על פי מסורת אחרת וזמנים שונים…

עופר בורין: תהילים, פרק סא – אריכות ימים

מה האובססיה הזו של המלך לחיים ארוכים? האם יש כאן בקשה לחיי נצח? בתוך מזמור קטן, פשוט, יפהפה מבחינת השפה שלו, טמון מלך המאוהב מאוד ב… עצמו…

עופר בורין: תהילים, פרק ס – אלוהים בשדה הקרב

מזמור המתאר דיאלוג בין דויד לבין אלוהים בהקשר של מלחמות. הרקע: ניצחונות של דויד ושל יואב בן צרויה בקרבות מול עמי האזור: ב בְּהַצּוֹת֨וֹ׀ אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ וְאֶת־אֲרַ֪ם צ֫וֹבָ֥ה וַיָּ֤שָׁב יוֹאָ֗ב וַיַּ֣ךְ אֶת־אֱד֣וֹם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁנֵ֖ים עָשָׂ֣ר אָֽלֶף…

עופר בורין: תהילים, פרק נט – שאיפות נקם

אדם נמצא במצוקה. רודפים אותו והוא מבקש הצלה מאלוהים. עד כאן מהלך עניינים רגיל של מזמור תהילים טיפוסי. ואז, מגיעה השורה הזו:  ו וְאַתָּ֤ה יְהוָֽה־אֱלֹהִ֥ים׀ צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל־הַגּוֹיִ֑ם אַל־תָּחֹ֨ן כָּל־בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה…

אבי הראל: זמנו של ספר ויקרא

ספר ויקרא הוא ליבו של הרובד הכוהני במקרא. לפי תורת התעודות רובד זה, המסומן באות P, נכתב בשנת 500 לפנה"ס לערך, על ידי כהנים בגלות בבל. מנגד היו חוקרים שטענו כי ספר ויקרא נכתב תוך הסתמכות על מקורות קדומים שהיו בנמצא כבר בזמן שהות בני ישראל במדבר סיני…

עופר בורין: תהילים פרק נז, אלוהים מסייע למאבק בייצר

לו היה דויד באמת נאמן, היה מוכיח את שאול ב 4 עיניים. ייתכן ואז התוצאה הייתה שהם היו חוזרים יחדיו למחנה ומנהלים חפיפה מסודרת לתפקיד. אבל זה לא קרה, כל אחד הלך לדרכו, והברית שנאמרה מול עדים רבים, לא שווה הייתה יותר מקליפת השום. מסתבר שלפני הסכמים, הבנות ובריתות, צריך שיהיה כבוד הדדי!