אמונה

צדיק הרוחץ בדמו של רשע אינו צדיק; ועולם שבו, אלוהים שופט את האדם אינו עולם של אנשים אלא של רובוטים…

ספר ויקרא הוא ליבו של הרובד הכוהני במקרא. לפי תורת התעודות רובד זה, המסומן באות P, נכתב בשנת 500 לפנה"ס לערך, על ידי כהנים בגלות בבל. מנגד היו חוקרים שטענו כי ספר ויקרא נכתב תוך הסתמכות על מקורות קדומים שהיו בנמצא כבר בזמן שהות בני ישראל במדבר סיני…

לו היה דויד באמת נאמן, היה מוכיח את שאול ב 4 עיניים. ייתכן ואז התוצאה הייתה שהם היו חוזרים יחדיו למחנה ומנהלים חפיפה מסודרת לתפקיד. אבל זה לא קרה, כל אחד הלך לדרכו, והברית שנאמרה מול עדים רבים, לא שווה הייתה יותר מקליפת השום. מסתבר שלפני הסכמים, הבנות ובריתות, צריך שיהיה כבוד הדדי!

אנחנו נוטים לחשוב שמלכים חזקים אינם בוכים. בכי נתפס כחולשה. והינה, במזמור נו' המלך בוכה. ולא סתם בוכה, בוכה עם דמעות…

התורה נותנת לנו דו"ח מפורט על סך כל חומרי הגלם (הזהב, הכסף והנחושת) שניתנו כתרומה על ידי בני ישראל לצורך בניית המשכן. הסיבה לפירוט היא בכך שהיו "הנשמות הטובות" מלעיזות על משה ששלח ידו בקופה הציבורית וחלק מרכושו נלקח בעצם מתרומות בני ישראל ולכך פירט משה כל פסיק ופסיק ממה שתרמו למשכן…

‏הפעם בפרשה: האם נשיאי ישראל נתנו דוגמא אישית? מי היה אשתורי הפרחי? עבודת ראיית חשבון הראשונה בהיסטוריה;
הפרויקט המסובך שעמד בתקציב ובלוח הזמנים; ועוד…

מזמור בן 24 פסוקים, שבו מבקש דויד סיוע מאלוהים במאבקו מול אויביו. לא כתוב במפורש מי הם האויבים הפעם, אבל אני מוצא רמז בפסוקים הבאים: יד וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַלּוּפִ֗י וּמְיֻדָּֽעִי ׃ טו אֲשֶׁ֣ר יַחְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱלֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ׃ "בבית אלוהים נהלך ברגש" – זה הרמז…

יום מלאכת המשכן גורר בעקבותיו את מטרת העל בעשייתו – השראת השכינה בו. בפרשנות הפילוסופית הכוונה לאור ה', שהוא סוג של דבר נברא בוהק ונוצץ באור יקרות. רק את האור האמור יכולים הנביאים לראות, והדבר ממחיש את העובדה שההשגה החושית והשכלית של האדם הינה מוגבלת, ומסוגלת להשיג ולראות רק את הגילוי החיצוני של האל אבל לא את מהותו ועצמיותו הפנימית…

בסקירה קצרה זו מיקדנו את ההתייחסות המקראית אודות האישה. למצער, במקרא קיימת אמביוולנטיות כלפי נשים הבולטת בעיקר בספר משלי. לאורך ספר זה, נזכרת האישה בהיבטים שליליים, כזרה, נוכרייה וזונה, אולם בסופו נחתם הספר בשיר הלל בן 22 פסוקים ל-אשת חיל, המשבח אותה בעיקר על עמלה לפרנסת משפחתה ומסירותה לבעלה, אך גם על חוכמתה ויראת השמיים שלה. החל מהמאה ה- 16 נתקבל המנהג הקבלי לשיר שיר זה בכל ליל שבת, ברוב תפוצות ישראל…