האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
פרשת וזאת הברכה מסדרת לנו פרומו לדיון הקרוב בחוק הגיוס – ההסכם בין שבט זבולון שעוסק במסחר, לפרנס את שבט יששכר, שאמור לשקוד וללמוד תורה. אז, הכריע הרמב"ם את הכף, ופסק באופן נחרץ נגד האפשרות, שמגזר אחד יהיה פטור מהחובות של כלל הציבור.
בפרשת ניצבים קובע המקרא, כי מקור הסמכות ההלכתית שייך לאדם המצוי בארץ, ולא לתופעות ניסיות כבת קול. זאת ועוד: בעקבות השימוש הנרחב שנעשה במקורות הנוצריים בבת קול, כדי לבסס את ישו כנביא לגיטימי – הבא לתת לאנושות דת חדשה – פוסק הרמב"ם כי לאחר מתן תורה בהר סיני, איש אינו יכול לשנות את דברי המקרא, גם אם הוא משתמש בסמכותה של בת קול, או במסווה של נביא האל…
המושג עם סגולה גרם למחלוקת חריפה בדבר משמעותה. האם יש כאן מוטיב של גזענות, או לחילופין המדובר בעם בעל תפקיד ומשימה שאין לעמים אחרים
האם במקרה של אשת יפת תואר; ובניסיון למיסוד הזנות במספר קהילות יהודיות בספרד של ימי הביניים, מצוי העיקרון של מזעור הנזק (harm reduction), שבו ההלכה מנסה להסדיר חוקית דברים שליליים?
בפרשת שופטים יש היגד המצווה לשמוע לדברי חכמים. על פי הפשט, המדובר בציות בענייני הלכה בלבד. ברם, חז"ל, וחלק מפוסקי הדורות עד ימינו, הרחיבו ציווי זה, וטענו כי יש להישמע לדברי חכמים בכל נושא אפשרי, וכינו זאת בשם אמונת חכמים.
לעומתם טוען הרמב"ם כי הציווי האמור הינו מצומצם לציות הלכתי טהור.
בפרשת ראה בספר דברים קיים ציווי מבהיל בעצמתו הנקרא 'עיר הנידחת'. המדובר בעיר ואם בישראל, שהחליטה לעבוד עבודה זרה, ובשל כך היא נידונה להריסה ולהריגת כל תושביה. פרשה זו מעלה תהיות ושאלות קשות בדבר המוסר של המקרא…
תהילים קט"ז מבטא שיא של ייאוש וטלטלת נפש. יכול לזכות בתחרות שירי דיכאון… המצוקה האישית מתוארת בעושר דימויים, עד כדי גרוטסקה: "רבו משערות ראשי שונאיי חינם… אשר לא גזלתי אז אשיב." (פסוק ה'). המצוקה משתקפת גם באופן בו נתפס מצבו המדוכדך של המדוכא בעיניי המתבוננים בו מבחוץ: "ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל. ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר"…
בפרשת עקב מנסה משה לומר לעם ישראל כי ארץ היעד שלהם עדיפה על פני ארץ מצרים בגלל פוריותה. ברם לכאורה לארץ מצרים יש עדיפות ברורה על פני ארץ ישראל, בגלל האספקה הקבועה של מים מהנילוס. לדבריו של משה יש כאן לדעתי מימד עמוק יותר. היתרון של ארץ ישראל הוא איכותי. מי שדר בה חייב להתאמץ להשיג מים…
בפרשת ואתחנן מצוי מקבץ של פסוקים שרומזים על רעיון מהפכני. מתן המקרא בהר סיני לעם ישראל, לא נשאר שם, אלא המקרא הפך לנחלת כלל העמים בתרגום השבעים. חז"ל, שהעדיפו שהמקרא יישאר בחיקו של עם ישראל בלבד, ראו את התרגום כעובדה מוגמרת, ואף נתנו לו נופך ניסי, שלא עלה תמיד בקנה אחד עם המקורות שמספרים אודות מעשה התרגום עצמו…
הרצל הילך בין השיטין בעניין ירושלים והר הבית. הוא ראה לנגד עיניו מדינה יהודית חילונית, וחשב כי רצונם של היהודים הדתיים לבנות מקדש תוביל להקרבת קורבנות, שהיה מעשה פרימיטיווי בעיניו. לכן הציע הרצל לבנות מקדש הדומה באופיו לבית כנסת רפורמי, ושמשם יופץ המוסר האוניוורסלי לאנושות. הרצל גם לא עסק במיקומו המדויק של המקדש החדש על הר הבית. לדידו הוא יכול להיבנות לצד מסגד כיפת הסלע, המקום שעליו עמדו בית המקדש הראשון והשני לפי המסורת היהודית.
