האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
כיהודי כמעט מתבולל הצליח קפקא לבטא את הממד המסתורי הבלתי ליניארי, בלתי ניתן לפירוש אנלוגי אנליטי הטמון ביסוד חכמת היהדות, במיוחד בתורת הנסתר. נקודת מבט זו על הדרך המומלצת לפירוש משלים, מבטיחה קריאות חדשות, בספר משלי. מכאן אפשר להתחיל לקרוא, לפרק ולהרכיב מחדש במסע לאין סוף תובנות חדשות…
ראש השנה כחג במקרא הינו מועד שתוכנו היה שונה מתוכנו כיום. המדובר היה כיום של שמחה (תרועה), ובאיסור מלאכה. האזכור היחידי של תאריך זה מצוי דווקא בספרי הנביאים, ושם המדובר במשחה מיוחדת של קריאת התורה בפני הציבור לאחר החזרה מגלות בבל. רק בתקופת חז"ל, החל מראשית המאה השנייה לספירה, קיבל ראש השנה את אפיונו הנוכחי. יום המלכת האל על העולם וכיום בו נחרצת גורלה של כלל האנושות.
פרשת וזאת הברכה מסדרת לנו פרומו לדיון הקרוב בחוק הגיוס – ההסכם בין שבט זבולון שעוסק במסחר, לפרנס את שבט יששכר, שאמור לשקוד וללמוד תורה. אז, הכריע הרמב"ם את הכף, ופסק באופן נחרץ נגד האפשרות, שמגזר אחד יהיה פטור מהחובות של כלל הציבור.
בפרשת ניצבים קובע המקרא, כי מקור הסמכות ההלכתית שייך לאדם המצוי בארץ, ולא לתופעות ניסיות כבת קול. זאת ועוד: בעקבות השימוש הנרחב שנעשה במקורות הנוצריים בבת קול, כדי לבסס את ישו כנביא לגיטימי – הבא לתת לאנושות דת חדשה – פוסק הרמב"ם כי לאחר מתן תורה בהר סיני, איש אינו יכול לשנות את דברי המקרא, גם אם הוא משתמש בסמכותה של בת קול, או במסווה של נביא האל…
המושג עם סגולה גרם למחלוקת חריפה בדבר משמעותה. האם יש כאן מוטיב של גזענות, או לחילופין המדובר בעם בעל תפקיד ומשימה שאין לעמים אחרים
האם במקרה של אשת יפת תואר; ובניסיון למיסוד הזנות במספר קהילות יהודיות בספרד של ימי הביניים, מצוי העיקרון של מזעור הנזק (harm reduction), שבו ההלכה מנסה להסדיר חוקית דברים שליליים?
בפרשת שופטים יש היגד המצווה לשמוע לדברי חכמים. על פי הפשט, המדובר בציות בענייני הלכה בלבד. ברם, חז"ל, וחלק מפוסקי הדורות עד ימינו, הרחיבו ציווי זה, וטענו כי יש להישמע לדברי חכמים בכל נושא אפשרי, וכינו זאת בשם אמונת חכמים.
לעומתם טוען הרמב"ם כי הציווי האמור הינו מצומצם לציות הלכתי טהור.
בפרשת ראה בספר דברים קיים ציווי מבהיל בעצמתו הנקרא 'עיר הנידחת'. המדובר בעיר ואם בישראל, שהחליטה לעבוד עבודה זרה, ובשל כך היא נידונה להריסה ולהריגת כל תושביה. פרשה זו מעלה תהיות ושאלות קשות בדבר המוסר של המקרא…
תהילים קט"ז מבטא שיא של ייאוש וטלטלת נפש. יכול לזכות בתחרות שירי דיכאון… המצוקה האישית מתוארת בעושר דימויים, עד כדי גרוטסקה: "רבו משערות ראשי שונאיי חינם… אשר לא גזלתי אז אשיב." (פסוק ה'). המצוקה משתקפת גם באופן בו נתפס מצבו המדוכדך של המדוכא בעיניי המתבוננים בו מבחוץ: "ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל. ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר"…
בפרשת עקב מנסה משה לומר לעם ישראל כי ארץ היעד שלהם עדיפה על פני ארץ מצרים בגלל פוריותה. ברם לכאורה לארץ מצרים יש עדיפות ברורה על פני ארץ ישראל, בגלל האספקה הקבועה של מים מהנילוס. לדבריו של משה יש כאן לדעתי מימד עמוק יותר. היתרון של ארץ ישראל הוא איכותי. מי שדר בה חייב להתאמץ להשיג מים…
