מורכבות במשפט, בשיטור ובאכיפת חוק

ציפיות לשינוי דרמטי במשטרה יש בעשור האחרון מכל מפכ"ל; אבל השינוי המיוחל לא מגיע. למה?

בהסכם השכר עם האוצר, פיקוד המשטרה בחר להציל את עצמו (את תנאי הניצבים ותתי הניצבים) ולבגוד במשטרה ובשוטרים. התוצאה היא שהוא הקריס על ראשו, את המבנה כולו… פרויקט המסכה של גיא לרר הוא רק הסימפטום הראשון!

מפקד משטרתי מהמעלה הראשונה: האיש שהוביל את מרחב ירושלים במהלך האינתיפאדה הראשונה – ניצב יוסף יהודאי ז״ל…

אנשי ציבור אוספים, במהלך שירותם, השפעה וקשרים, למי הם מוכרים אותם, אח"כ? מה מערכת ההשפעה העסקית של גורמים זרים עליהם?  כמה חשובים להם הקשרים הללו? הציבור הישראלי בחיים לא ידע.

ריסקתם וטחנתם את המשטרה עד דק. נתתם את הרחובות במתנה למנוולים עבריינים, מתפרעי נהיגה, אלימים, גנבים, שודדים, אנסים, סוחרי סמים, ורוצחים, שעושים מה שהם רוצים ולא רואים את המשטרה ממטר.

השופט הרן פינשטין מצטט את שופט העליון המנוח מישאל חשין: "הרגשה כבדה מלווה אותי, ואני מתקשה להשתחרר מתחושה זו, כי שיטת המשפט והעושים מטעמה לא מילאו את חובתם כלפי החברה. בין אם נאמר כך ובין אם נאמר אחרת, רבים יסכימו – ואני בתוך הרבים – כי שיטת המשפט הכזיבה".

העבריינים הכבדים של היום הם מזן אחר, ממש לא דומים ליעקב אלפרון. כי לענקי עולם הפשע של פעם כדוגמת יעקב, היה קוד התנהגות ברור וחוקי משחק אחרים לגמרי.

סוגיית ענידת תגי שם ע"י שוטרים, הוא נושא חשוב, בשנים האחרונות, בשיטור בחברה דמוקרטית, שהועלה לסדר היום הציבורי מהסיבות הלא נכונות, וראוי לדיון ציבורי מעמיק…

מה שמשך את תשומת לבי – ברגע שפתחתי את העיתון בערבית – הייתה הכותרת: "לשירותו של הגנרל עמית עומד שד, שטן, שלא מרגיש שום כאב גם כשתוקעים בגופו סכין"… הנה סיפור המעשה.