מורכבות במשפט, בשיטור ובאכיפת חוק

המאמר בוחן את הגישה לתופעת ההתאבדות במקורות היהודיים, לאור התאבדותה של אסתי ויינשטיין ז"ל, שיצאה בשאלה מחסידות גור. הבסיס ההלכתי לאיסור של התאבדות ביהדות (האיסור קיים בכל הדתות המונותיאיסטיות), הוא הפסוק : "את דמכם לנפשותיכם אדרוש". לפי דברים אלה, אין סנקציה הלכתית על המתאבד, אולם חז"ל, ובעקבותיהם הרמב"ם, הטילו על המתאבד – וליתר דיוק על משפחתו – שורה של סנקציות הלכתיות. יחד עם זאת, מתאר המקרא מספר מקרים של התאבדות, שהיחס כלפיהם סלחני ואף חיובי לעתים, כמו אלה של שאול ושמשון; מאז מסעות הצלב פוסקים מתייחסים בסלחנות מופגנת, לאותם אלה ששלחו יד בנפשם כדי לא ליפול ביד המרצחים הנוצריים; כך גם בזמן שואת יהודי אירופה ובמאבק לתקומת ישראל…

ארצות הברית צריכה לבצע אפיון ביטחוני על בסיס עובדות, ולא על בסיס מוצא, אתניות או מין. אם אני מחפש רוצח סדרתי גבוה במיוחד עם שיער כהה ואומרים לי שהוא איטלקי אמריקני, לא אחפש אירים או שחורים, אלא איטלקים גבוהים. באשר לתקינות פוליטית, היא עלתה בחיי אדם. נמאס לי מהפוליטיקלי קורקט. נשיא צרפת – בעת ביקורו בארצות הברית – השתמש בביטוי "טרור איסלאמי", ומחלקת המדינה הוציאה את המילים מהפרוטוקול. הצנזורה הזאת אבסורדית. היחידים שייעלבו מהשימוש במילים 'איסלאם קיצוני' הם המחבלים והקיצונים. אם אתה נעלב מזה, משהו איתך לא בסדר…

הדרישה לפטור את חוקרי המשטרה מתיעוד קולי וחזותי של חקירות ביטחוניות – שמתבצעות, על פי רוב, בשיתוף שירות הביטחון הכללי (שב"כ) – צודקת מאוד. תיעוד כזה יפגע פגיעה ממשית ביכולת לחקור עבירות ביטחוניות ובאיכות החקירה. הוא עשוי להרתיע נחקרים מפני מסירת מידע. זאת, בשל החשש כי שיתוף הפעולה עם הרשות החוקרת יתגלה לחבריהם ולארגון הטרור באמצעות התיעוד החזותי או הקולי, אשר יועבר כחומר חקירה. המצב הזה כבר מתקיים, הלכה למעשה, במשפטיהם של חברים בארגוני פשיעה…

המפכ"ל אלשייך צודק בטענתו כי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) יכולה להקים ולהפיל ממשלות בישראל. פוטנציאל ההשפעה של המשטרה על הפוליטיקה עצום. הפוליטיקאים מבינים זאת היטב וכבר מזמן עברו את עידן התמימות…

עם מסמך או בלעדיו, אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז – זה ברווז… בעובדה, ניתן להצביע על יכולת מוכחת של השותפות: משטרה פרקליטות, להיפטר מפוליטיקאים ומבעלי תפקיד שעלולים לסכן אותם, על ידי תזמון חקירות ברגעים קריטיים: על המקרים הללו ניתן למנות את סיכול מינויו של הנשיא כיום, ראובן ריבלין לשר המשפטים; של רפאל איתן לשר לביטחון הפנים; של יעקב נאמן לשר המשפטים; של גל הירש כמפכ"ל; ועוד. היה זה הנשיא, ראובן ריבלין, שכינה את השותפות הזו "כנופיית שלטון החוק"…

לא "ניצני פשיזם" מתבטאים להבנתי במחאת החיילים, אלא מצוקה הזועקת לקשב פיקודי אוהד ומכוון. מומלץ לצה"ל לבחון את האטרקטיביות לה זוכה כיום השירות במשמר הגבול בעיני המועמדים הצעירים לשירות: שבעה מתמודדים על כל מקום! התופעה נובעת להבנתי, מן השילוב הבריא יותר המאפיין את יחידות חיל זה, בין מפקדים בוגרים ומנוסים בדרג הזוטר – "סרג'נטים", לבין חיילים צעירים. בהשוואה ליחידות צה"ל, האיזון הפיקודי נכון יותר. הצעירים חשים כך מוגנים יותר ומודרכים יותר.

קראתי בתדהמה את מאמרו של אלון חכמון בעיתון 'מעריב' מאתמול תחת הכותרת "מפכ"ל המשטרה מציג: כך נמנע מראשי הרשויות לעבור על החוק". האם כולם עוברי חוק? התשובה היא חד משמעית לא! יתרה מכך, האם המצב במשטרה טוב יותר? בעבר, ובעיקר בשנים האחרונות אנחנו עדים , לצערי, לתופעות שחיתות של אנשי משטרה מהרמה הבכירה ביותר ועד לשוטרי השטח. על מי אנו מתנשאים, ולמה? מה זכותנו להדביק סטיגמה על אחרים?

ב- 1947, ערב מלחמת העצמאות, קיים דוד בן גוריון השתלמות ממושכת בנושא תורת הביטחון של ישראל, אותה כינה "סמינר". בסיומו פעל חודשים הבאים פעל תוך מאבקים מתמידים עם מפקדי שטח, ליישום המסקנות שלו. זה מה שאלשיך צריך לעשות, בהתאמות, כדי לבנות תורת הפעלה הוליסטית ושלמה. עליו להקדיש יום בשבוע ללימוד הסוגיות הבסיסיות ולבקש מהציבור סבלנות. עליו לזמן בכל סוגיה כל מי שרלוונטי, לוודא שהוא שומע את מגוון הדעות הרלוונטיות לכל נושא ונושא, ואז, לגבש דעה בשלה ולעגן אותה בתורת ההפעלה החדשה של משטרת ישראל.

שני משגים בסיסיים עשה אלשייך עם היבחרו, כולם קשורים לבחירה שגויה של עוזרים: טעות ראשונה היא הכנת תפקיד לא ממוקדת ולא מספקת, שמחייבת ניסוח תפיסת הפעלה מחדש; טעות שנייה היא בחירת הצוות האישי המקיף אותו. עתה נזקק אלשיך ל"אתחול" מחדש תוך כדי תנועה… הוא חייב לגבש תפיסת הפעלה סדורה וכתובה למשטרת ישראל, שתוכן בסיוע האנשים הנכונים, לשם שינוי. במקביל, עליו להחליט אם ברצונו להישאר עם צוות העוזרים הנוכחי. במידה וכן, זו החלטה שסיכון ממשי בצידה, אבל, הם אנשים נבונים ויכולים ללמוד…

המנגנון המשטרתי הוא היישות הארגונית, שיש לה רצון משלה, ויכולת להשיג את מטרותיה. היא מחברת את אנשי הארגון דרך התרבות הארגונית, וכמו נמלים בקן, הם פועלים (כמעט) כאיש אחד למען הבטחת המטרות הללו.
כמו השד בסיפור אלדין, המנגנון עומד תמיד לרשותם של בעלי העוצמה בארגון, ופועל למען שימור כוחם.
בעיני המנגנון, רוני אלשיך הוא "פולש זר" למשטרה למשטרה, שיש לנטרלו, לדאוג שלא יבצע שינוי, ולצרוב בתודעה הציבורית ובתודעת מקבלי ההחלטות, לשנים רבות, את העובדה שהצנחת מפקדים למשטרה נדונה לכישלון…