האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
התאבדויות של נחקרים במהלך ההליך הפלילי היא תופעה מוכרת ומאתגרת. כותב עו"ד בני שטיינברג: "המשפט הפלילי אינו חפץ במותם של מבצעי עבירות, אין הוא גוזר מיתה, אף על האכזרים שבפושעים. ואולם, הנחה ידועה זו משכיחה לעיתים את העובדה שהמשפט הפלילי גורם למותם של חשודים, עצורים ונאשמים בתדירות בלתי מבוטלת, גם אם המוות נגרם בסופו של דבר מידיו של האדם עצמו, בדרך של התאבדות"…
המאמר בוחן את הגישה לתופעת ההתאבדות במקורות היהודיים, לאור התאבדותה של אסתי ויינשטיין ז"ל, שיצאה בשאלה מחסידות גור. הבסיס ההלכתי לאיסור של התאבדות ביהדות (האיסור קיים בכל הדתות המונותיאיסטיות), הוא הפסוק : "את דמכם לנפשותיכם אדרוש". לפי דברים אלה, אין סנקציה הלכתית על המתאבד, אולם חז"ל, ובעקבותיהם הרמב"ם, הטילו על המתאבד – וליתר דיוק על משפחתו – שורה של סנקציות הלכתיות. יחד עם זאת, מתאר המקרא מספר מקרים של התאבדות, שהיחס כלפיהם סלחני ואף חיובי לעתים, כמו אלה של שאול ושמשון; מאז מסעות הצלב פוסקים מתייחסים בסלחנות מופגנת, לאותם אלה ששלחו יד בנפשם כדי לא ליפול ביד המרצחים הנוצריים; כך גם בזמן שואת יהודי אירופה ובמאבק לתקומת ישראל…
