האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אני מביא פה לפניכם פוסט שנכתב בפייסבוק על ידי שוטר מדם ליבו ותסכולו, אחרי – ולא בהכרח בגלל – אירועי עמונה… (כיוון שלא בטוח שפיקוד המשטרה יעריך את הכנות – למרות, ואולי בגלל, שאני הייתי מעניק לו צל"ש – לא יצרתי איתו קשר, ביקשתי את רשותו לצטט את הדברים, ואני מבקשכם שלא לעסוק בכותב, אלא בתכנים…). הפוסט הזה מבטא לטעמי היטב את השחיקה הקשה שעוברים שוטרים במציאות חיינו…
הסיקור האוהד שקיבלה המשטרה במהלך פינוי עמונה וכמות השוטרים הפצועים הגדולה הם הוכחה לנוספת לתקפות של מה שמכונה ההיגיון הפרדוקסלי של השימוש בכוח על ידי המשטרה. הכלל הזה גורס, כי רק כאשר המשטרה מואשמת ב"אוזלת יד", שלא הפעילה כוח כנדרש, נוצרת הלגיטימציה המאפשרת לה להשתמש בכוח באורח יעיל!
בית הדין זיכה לפני כשבוע את הקצין, מפקד צוות ביס"מ אשר הואשם בכך שבמהלך הפגנה, תקף מפגינה ודיבר אליה בגסות (ביד"מ 23/16). במהלך המשפט התברר כי הדווקא המתלוננת התפרעה, תקפה, קיללה והכשילה את השוטרים בשעה שניסו לעצור מפגין אלים; וכי היא הציגה במח"ש סרטון ערוך באופן מגמתי, כאשר דחיפה קלה וחוקית נחזית כמו תקיפה אלימה ע"י האצת מהירות הצפייה…
באיסלנד הצליחו בעשרים שנה האחרונות להפחית בצורה דרמטית את תופעת השימוש בסמים, שתיית אלכוהול, ועישון בקרב צעירים, בני נוער. בצד שינויים בחקיקה – שאסרו על בני נוער להימצא מחוץ לבית בשעות מאוחרות – אימצה איסלנד מערכת שלמה של תכניות קהילתיות, שנתנו דגש גדול יותר על פעילות בקהילות, ועל זמן הורים גדול יותר עם ילדיהם…
אחד התפקידים הרגישים ביותר במערכת הרווחה הישראלית הוא האפוטרופוס (Guardian), המתמנה לתמוך בחסרי הישע.
פרדוקס הוא שדווקא תפקיד חיוני שכזה מכיל בתוכו פיתויים כה כבדים, עד כי לעתים הופך האפוטרופוס ממגן חסרי הישע לבוזז כספם ורכושם. הבעיה היא שאין פתרונות מושלמים. הפתרון של מינוי אפוטרופוס לחסרי ישע אמנם רחוק מלהיות מושלם, אולם הוא בבחינת הרע במיעוטו ואין בנמצא תחליף טוב ממנו.
השימוש בעבריינים בכירים כבוררים כבר מזמן אינו נחלתו של 'העולם התחתון לבדו, והוא תופס מקום גדל והולך גם 'על פני השטח'. מה גורם לאנשים נורמטיביים לכאורה לפנות דווקא לבוררים-עבריינים? בכך עוסק המאמר הנוכחי!
בתחילת ינואר פרסם נשיא ארצות הברית היוצא, ברק אובמה, מאמר מפורט ב-Harvard Law Review. במאמר מתייחס אובמה לקשיים עמם צריכה להתמודד מערכת אכיפת החוק בארצות הברית ומפרט את הפעילות שהוא וצוותו עשו, על מנת להפוך את מערכת אכיפת החוק בארצות הברית לשוויונית יותר…
למידע הדיגיטלי המפורט – הנצבר ונשמר במאגרים של חברות מסחריות – יש ערך רב עבור מערכות אכיפת החוק, לצורך פענוח פשעים, שליטה או פיקוח על אוכלוסיות. ככל שתתפתח הטכנולוגיה עתידות שאלות הקשורות לבעלות על המידע, וכן למתח בין פרטיות ומגוון רחב של אינטרסים מסחריים וחברתיים להתחדד ולעמוד במוקד סוגיות משפטיות.
אחת הטעויות הקשות – שמחירן עצום – היא פתרון בעיות מורכבות באמצעות פתרון ליניארי. המחשה טובה, לכך בתחום אכיפת החוק, הינה אימוץ הקוד האתי על ידי המשטרה ב- 1997. העיסוק בקוד לא היה כלל-ארגוני אלא של "משוגעים לדבר", שכאילו התעקשו לשנות במו ידיהם את המשטרה, ולגאול אותה מפגעי התרבות הארגונית שלה. זה היה סוג של פתרון לינארי, שיש לו, לכאורה, קשר ישיר בין הבעיה (תרבות של שקר, אלימות משטרתית וכדומה…) לפתרון (משמע, יטמיעו – מה אסור ומה מותר -ויחדלו מלעשות רע…)… את המחיר משלמת המשטרה עד היום!
פיצוץ האזהרה במכוניתה של הזמרת, מרגלית צנעני, שהדהד בישוב אזור ב-10 לינואר 2017, חידד שוב את מה שידענו מזה שנים, שיש קשר ברור ומובהק בין הזמר המזרחי והפשע המאורגן בישראל, שאותו הציפה התקשורת. כך למשל ידענו על אינטראקציות בהקשרים שונים שבין זמרי זמר מזרחי – כחיים משה, זוהר ארגוב, קובי פרץ, בני אלבז, מושיק עפיה, מאיה בוסקילה, שרית חדד ואחרים – לפשע המאורגן… למה?
