האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
עסקאות הטיעון מטעות אותנו להאמין שהן חוסכות במשאבים, מוכיחות את האשמה, מפחיתות בעונש ומצמצמות את פערי הענישה. ככל הנראה תפיסות שגויות אלו הובילו את הרב יובל שרלו, לטעון במאמר דעה ב- YNET מיום ה- 7 בפברואר 2017, שלעיתים ניתן להצדיק עסקאות טיעון. עסקאות הטיעון לעולם אינן מוצדקות!
עד זמנו של יהושפט לא הייתה קיימת ביהודה מערכת משפט מסודרת. הנוהל שנשאר מימי דוד נשען על מערכת משפט עממית, או בפקידי המלך שהוטל עליהם לעסוק בעיקר בגיוס כספים לבניין בית המקדש ובמקביל בהשלטת החוק והסדר בממלכה. לאחר פילוג הממלכה, נאלצו שופטים אלה לנדוד לחבל ארץ יהודה. יהושפט מקים מערכת משפט חדשה ומסודרת שקיימות בה ערכאות משפטיות עד בית הדין העליון היושב בירושלים. סדרי משפט שכאלה ראינו כבר קודם לכן במצרים.
התפיסה כי קיים קשר, גם אם עקיף, בין הגירה לעבריינות שלטה בתחום הקרימינולוגיה עשורים רבים, אך בשני העשורים האחרונים היא מתחילה להתערער בעקבות שורה ארוכה של מחקרים המלמדים שרק לעתים רחוקות מעלים גלי הגירה את רמות העבריינות בשכונות בהן נקלטות אוכלוסיות ההגירה, וכי במקרים רבים המהגרים תורמים לתופעות הפוכות של יצירת תנופה כלכלית, חיזוק הקשרים החברתיים בשכונות חלשות, הידוק היציבות החברתית וירידה בעבריינות.
רבים – ואני בתוכם – טוענים שהמשטרה עשתה עבודה טובה בעמונה (ראו, למשל, את מאמרו של ד"ר אבי ברוכמן: "המפכ"ל: כל הכבוד!". אבל, תשבוחות אינן מחליפות תהליכים של לימוד הפקת לקחים. אז, מה היה לא טוב במבצע? מהן התהיות העולות מעבודת המשטרה בעמונה? המאמר מציין שתיים כאלה.
תופעת תלונות השווא באלימות בין בני זוג (False complaints / false allegations in violence against women) הוגדרה על ידי בית המשפט כהגשת תלונה למשטרה בשל אירועי אלימות, שלא התרחשו… זהו עניין המצוי בלב השיח הציבורי, וכפי שבית המשפט אינו רואה בסלחנות מקרים של אלימות מוכחת, כך גם לא יגלה סלחנות באותם המקרים בהם שוכנע השופט כי לא אירע אירוע כלל…
לארגון המשטרה יש דילמה מתמדת לשמור על איזון נכון וראוי בין השמירה על זכויות וחירויות האזרח, לבין הצורך לשמור על הסדר החברתי, שמירת החוק ואופייה הדמוקרטי של מדינה. הרמן גולדסטין (1977) – אחד מבכירי הקרימינולוגים בארצות הברית ומומחה למדעי המשטרה – הגדיר מצב זה כאנומליה של המשטרה בחברה דמוקרטית.
אני מביא פה לפניכם פוסט שנכתב בפייסבוק על ידי שוטר מדם ליבו ותסכולו, אחרי – ולא בהכרח בגלל – אירועי עמונה… (כיוון שלא בטוח שפיקוד המשטרה יעריך את הכנות – למרות, ואולי בגלל, שאני הייתי מעניק לו צל"ש – לא יצרתי איתו קשר, ביקשתי את רשותו לצטט את הדברים, ואני מבקשכם שלא לעסוק בכותב, אלא בתכנים…). הפוסט הזה מבטא לטעמי היטב את השחיקה הקשה שעוברים שוטרים במציאות חיינו…
הסיקור האוהד שקיבלה המשטרה במהלך פינוי עמונה וכמות השוטרים הפצועים הגדולה הם הוכחה לנוספת לתקפות של מה שמכונה ההיגיון הפרדוקסלי של השימוש בכוח על ידי המשטרה. הכלל הזה גורס, כי רק כאשר המשטרה מואשמת ב"אוזלת יד", שלא הפעילה כוח כנדרש, נוצרת הלגיטימציה המאפשרת לה להשתמש בכוח באורח יעיל!
בית הדין זיכה לפני כשבוע את הקצין, מפקד צוות ביס"מ אשר הואשם בכך שבמהלך הפגנה, תקף מפגינה ודיבר אליה בגסות (ביד"מ 23/16). במהלך המשפט התברר כי הדווקא המתלוננת התפרעה, תקפה, קיללה והכשילה את השוטרים בשעה שניסו לעצור מפגין אלים; וכי היא הציגה במח"ש סרטון ערוך באופן מגמתי, כאשר דחיפה קלה וחוקית נחזית כמו תקיפה אלימה ע"י האצת מהירות הצפייה…
באיסלנד הצליחו בעשרים שנה האחרונות להפחית בצורה דרמטית את תופעת השימוש בסמים, שתיית אלכוהול, ועישון בקרב צעירים, בני נוער. בצד שינויים בחקיקה – שאסרו על בני נוער להימצא מחוץ לבית בשעות מאוחרות – אימצה איסלנד מערכת שלמה של תכניות קהילתיות, שנתנו דגש גדול יותר על פעילות בקהילות, ועל זמן הורים גדול יותר עם ילדיהם…
