אברהם מילרום: פרשת מייקל בראון

["מרים ידיים אל תירו" - סיסמת המפגינים בעקבות היירי המשטרתי במייקל בראון. למקור התמונה לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על מאבק השחורים בארצות הברית, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 6 ביוני 2020

מאמר זה - שנכתב על ידי אברהם מילרום - מביא סוגיה שהסעירה את משטרת ניו יורק ואת אזרחיה, שיש לה נגיעה גם למציאות המורכבת שבה פועלת המשטרה אצלנו, וליחסה של המשטרה לקבוצות מיעוט.

אברהם מילרום גדל והתחנך בארצות הברית. הוא עלה לארץ ושרת כחייל בודד בצה"ל. בעל תואר שני (MBA) במנהל עסקים בינלאומי, אוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

ב-25 במאי 2020, נרצח ג'ורג' פלויד - אזרח אפרו-אמריקאי - באירוע של אלימות משטרתית. השוטר דרק שובין, ממשטרת מיניאפוליס, לחץ את ברכו על צווארו של פלויד במשך 8 דקות ו-46 שניות, כולל בזמן שהיה חסר הכרה, עד שהביא למותו. סרטון שבו תועד הרצח - כולל תחנוניו של פלויד שאיננו מסוגל לנשום - גרם למהומות מיד עם פרסומו, שהתפשטו בכל רחבי ארצות הברית ואף במדינות מערב אחרות.

.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Lorie Shaull לאתר flickr]

הפרשה הזו הוזכרה על ידי רבים בנשימה אחת עם פרשת הירי במייקל בראון, בן ה-18, ב- 25 בנוב׳ 2014, על ידי שוטרים, שהסעירה את ארצות הברית. גם הפרשה ההיא עוררה שאלות רבות לגבי האופן שבו מבצעים שוטרים את תפקידם; והפכה לאחת הדוגמאות הקלאסיות למה שמכונה: פרופיילינג גזעי (Racial Profiling). סביר להניח שהקורא הישראלי ימצא בה השווה מעניינת למערכת היחסים שלו עם המשטרה בישראל...

האירוע התרחש בעיר בשם פרגוסון, מיזורי. פרגוסון היא עיר קטנה מחוץ לסנט לואיס. זוהי עיר שחורה ברובה, אבל שוטריה הם ברובם לבנים, וכבר שנים רבות שורר מתח, בין המשטרה לתושבי הקהילה.

השוד בחנות המכולת

הסיפור התחיל ב -9 באוגוסט 2014. 'גיבור' העלילה היה הצעיר, מייקל בראון, בחור מגודל שנקרא, בשל כך, על ידי חבריו בשם "מייק הגדול" (“Big Mike”). באביב 2014 סיים ללמוד בתיכון העירוני "נורמנדי", ויומיים לאחר מכן היה אמור להתחיל את לימודיו בקולג'. באותו לילה הלך לחנות המכולת בשעה 1:30 בבוקר, בניסיון לקנות 'סיגרילוס' (Cigarillos). סיגרילוס הוא סוג של טבק המשמש לגלגול סיגריות מריחואנה.

מצלמות האבטחה מלמדות כי בראון הוציא שקית קטנה מכיסו, שאותה לקח פקיד החנות והריח. כפי הנראה ניסה בראון לבצע סוג של חילופים עם המוכר בחנות, תמורת הסיגרלוס. המוכר סרב והתפתח ויכוח. בראון ניסה לעזוב את החנות עם בקבוק סודה, והמוכר צעק עליו שיחזור ויחזיר את שלקח. מייקל בראון החזיר את הסודה. הדבר היחידי שיכול להשתמע מתוך הסרטון הוא, שמייקל בראון ניסה למכור למוכר סמים, וגם זה ללא הוכחה של ממש.

כ- 10 שעות לאחר מכן חזר מייקל בראון לחנות, ביחד עם חברו דוריאן ג'ונסון, וניסה שוב לקנות את הסיגרלוס. בסרטון אפשר לראות את בראון מושיט את ידו על הדלפק ונוטל את הסיגרלוס באגרסיביות. ניתן לראות במצלמות שחילופי הדברים עם המוכר 'מתחממים'. בראון מנסה לצאת מהחנות, והמוכר מנסה למנוע זאת ממנו. בראון דחף את המוכר ויצא החוצה. המוכר התקשר למשטרה ודיווח שנשדד על ידי זכר שחור בחולצת טריקו לבנה". על פי הדיווח, חבש כובע אדום, חולצת טריקו לבנה, גרביים צהובים ומכנסי חאקי קצרים, והיה מלווה באדם אחר (דוריאן ג'ונסון).

[בתמונה: מייקל בראון מתוך פייסבוק, מאי 2013]

המפגש עם המשטרה

בה בעת, סייר השוטר, דארן וילסון (Wilson) ברכב משטרתי בשכונה. הוא ראה את מייקל בראון ואת דוריאן ג'ונסון הולכים על הכביש, והורה להם ללכת על המדרכה. דוריאן ג'ונסון הצהיר בעדותו בפני חבר המושבעים, שווילסון התנהג בעוינות וצעק עליהם "לכו על המדרכה המזוינת." (“Walk on the fucking sidewalk”). אבל, וילסון טען בראיון לרשת ABC,שהוא פשוט ביקש מהם ללכת על המדרכה, אבל מייקל בראון קילל אותו ואמר לו "“Fuck what you have to say".

וילסון הבין שמדובר בשודדי החנות. הוא זיהה את תיאור השודד כמייקל בראון, על פי החולצה הלבנה, הכובע האדום ומכנסי החאקי הקצרים. בנוסף, הוא הבחין בסיגרלס שנלקחו מהחנות בידיו של בראון. לכן, הורה להם לעצור לתשאול. זה היה הרגע שבו האירוע הסלים.

דארן וילסון טען כאשר ביקש מבראון ומג'ונסון לעצור, בראון הגיב בתוקפנות, קילל אותו אומר "מה לעזאזל אתה הולך לעשות בקשר לזה?!" בראון תקף את וילסון כשזה היה עדיין במכוניתו. אגרופו הלם בוילסון בצד שמאל של הפנים והמשיך להכותו, כשהשוטר פוחד מגודלו של בראון ומכוחו ("הוא נראה כמו השטן", אמר אח"כ בעדותו). חשוב לציין וילסון לא נשא אקדח טייזר, ולא היה בידו כלי הגנה זולת אקדחו.

השוטר וילסון העיד כי שלף את אקדחו, ואיים על הנער: "תתרחק או שאני יורה". לדבריו, בראון חטף מידיו את האקדח, עיקם את ידו של השוטר, הצמיד אותה לרגלו של ווילסון ואמר לו: "אתה רכרוכי מדי כדי לירות בי" (“you are too much of a pussy to shoot me”). "אני זוכר בבירור שדמיינתי את הכדור מפלח את הרגל שלי", העיד ווילסון. "חשבתי שזה מה שעומד לקרות". השוטר הצליח להשתלט בחזרה על האקדח וללחוץ על ההדק. שתי לחיצות לא גרמו לירי, אך הלחיצה השלישית שחררה קליע שפגע במסגרת הדלת.

לבראון, לפי עדותו של ווילסון, היה בשלב הזה את המבט "התוקפני ביותר שיש, דומה לפרצוף שטני". הוא היכה את השוטר פעם נוספת ונמלט בריצה מהניידת. ווילסון הזעיק בקשר תגבורת. חשוב לציין כי הקריאה לעזרה של וילסון לא נקלטה, כיוון שבמהלך המאבק, הוסט תדר המכשיר.

אז, החל בראון לברוח. ווילסון רדף אחריו ודרש ממנו להשתטח על הרצפה, אך הוא סירב. על פי עדותו, בראון החזיק יד אחת קפוצה לאגרוף ואחז בידו השנייה במותנו. וילסון חשש שאם בראון יגיע אליו, הוא יהרוג אותו. הוא ירה בבראון ירייה אחת וצעק לו להיכנע, אבל בראון המשיך בשלו. וילסון ירה כדור שני ושוב צעק לעברו להיכנע, וירה כדור שלישי שפגע בראשו והרג אותו. "זה נראה כאילו זה מרגיז אותו" - טען אח"כ בעדותו - "הפנים שלו הביטו ממש דרכי, כאילו שאפילו לא הייתי שם, כאילו שדבר לא עמד בדרכו". אז,  "יריתי כמה פעמים, אני לא יודע כמה". הוא הבחין שפגע בבראון, כאשר ראה שעצם את עיניו לפניו שנפל ארצה.

הירי הזה הבעיר את השכונות השחורות בפרגוסון, ועבר כאש גם למקומות אחרים בארצות הברית...

עדותו של דוריאן ג'ונסון

על פי עדותו של דוריאן ג'ונסון, חברו של בראון, כשווילסון פתח את דלת הניידת כדי לצאת הוא פגע בבראון, אבל, בראון היה כה גדול, עד שהדלת חזרה בתנופה אל וילסון. על פי גרסתו, ווילסון תחב את ידיו דרך החלון כדי לתפוס את בראון, ובראון לא ניסה להילחם עם וילסון אלא ניסה להימלט. במהלך המאבק ירה וילסון, וג'ונסון טען, שבראון נפגע מן הירייה הזאת, אך הצליח לברוח, כשוילסון רדף אחריו. וילסון ירה בו שוב, ופוגע בבראון מאחור. אז, בראון החל להרים את ידיו בניסיון להיכנע. עדות זו נתמכת על ידי תושבת השכונה בשם פיאז'ה קרנשו, שטענה כי בראון הרים את ידיו. גם עד נוסף בשם, מייקל בריידי, אימת גרסה זו.

העדויות הללו יצרו את הסלוגן "מרים ידיים אל תירו"  (“Hands up, don’t shoot)”, שהפך לאחר מכן לססמת השחורים המפגינים נגד המשטרה (ראו התמונה בראש המאמר והכרזה שלמטה):

[למקור הכרזה לחצו כאן]

הנתיחות שלאחר המוות

הסתירות בעדויות עלולות לבלבל את הקורא האובייקטיבי, אבל בעקבות מותו של בראון התקיימו מספר נתיחות שאחרי המוות. כמעט כל נתיחות שלאחר המוות מצביעות על פציעות כניסה מחזית גופו של מייקל בראון, ופציעות היציאה דרך החלק האחורי של גופו.

משמע, השוטר דרן וילסון לא ירה בבראון מאחור, כפי שטענו דוריאן וילסון והתושבים השחורים של השכונה. גם האופן שבו היריות פגעו בגופו של בראון אינו מעיד על תנוחת זרועותיו כאילו הוא נכנע. גם צילומי הראש העידו על יריות חזיתיות. עם זאת, המסקנה היא כי ראשו של בראון היה מורכן. העדות היחידה שהתאימה לממצאים הללו הייתה עדות השוטר.

בסרטון שלמטה: עדים מתושבי פרגוסון הודו ששיקרו:

משפחתו של מייקל בראון ביצעה אף היא נתיחה מטעמה. להלן הממצאים:

המהומות בעקבות זיכויו של וילסון

ב-24 בנובמבר 2014 החליט חבר מושבעים - שהורכב מ- 9 לבנים ו-3 שחורים - לא להעמיד לדין את השוטר דארן וילסון לאור העדויות והממצאים שהוצגו בפניו. לאחר ההחלטה פרצו שוב מהומות ספונטניות בפרגוסון. במוקדים נוספים בערים ראשיות בארצות הברית, המהומות היו אף אלימות יותר. נבזזו מעל 100 חנויות ומרכולים, נשרפו כ-25 מבנים והוצתו מכוניות משטרה. מעל 80 מתפרעים נעצרו. המהומות סוקרו בהרחבה בתקשורת העולמית ומיד לאחר החלטת חבר המושבעים קיים נשיא ארצות הברית ברק אובמה מסיבת עיתונאים מיוחדת בניסיון להרגיע את הרוחות.

'האיום המהותי' של המשטרה על הדמוקרטיה

על פי הספרות המקצועית, 'האיום המהותי' של משטרה על הדמוקרטיה הינו, כאשר המשטרה חוברת לקבוצת הרוב, על-מנת לדכא את קבוצות המיעוט, כיוון שאז היא חוטאת לעיקרון הדמוקרטי המקדש את השמירה על זכויות המיעוט (יחזקאלי, 2014).

הצד השני של המטבע הינו לעולם יטיחו מיעוטים את המשטרה באשמה זו, בין אם היא נכונה ובין אם לאו. כך קורה בישראל כיום, למשל מול הפגנות של ערביי ישראל או של בני העדה האתיופית, וכך קרה אף בעבר. כך למשל (יחזקאלי, 2014):

  • בשנת 1953 הותקפו השוטרים, שהובאו להחזיר את הסדר על כנו, בעקבות מהומות, על רקע הפילוג בתנועה הקיבוצית, כ"משטרה של בן-גוריון".
  • ביולי 1959 נרגמו השוטרים באבנים, במהומות ואדי סליב, כשלוחיהם של עסקני מפלגת השלטון - מפא"י.
  • ב - 1993, עם התחדדות המשבר והקוטביות בעם, נטען, במאמר מערכת של הג'רוזלם פוסט, כי הפגנות שלוות של אנשי ימין נתקלות בתגובה אלימה של המשטרה, בהנחיות מגבוה, כדי לרפות את ידי המפגינים.
  • גם ב - 1995 הותקפה המשטרה, על-ידי הימין, על היותה "שלוחה של ממשלה".

וכדומה...

משטרות לעולם תהיינה מועדות לחטוא בתחום האפליה הגזעית, ותמיד תחשדנה ככאלה, על-ידי מיעוטים. הסיבה לכך היא, התבססות המשטרה על הסיור כעמוד שידרה יצרה גם נטייה לאפליה גזעית בקרב השוטרים. כמו כלב שמירה טוב מתמקד הסיור באלה שריחם שונה מריחו של בעליו. כך, למשל, יגלה כלב עירוני ערנות יתר לגבי צועני העובר בסמוך לביתו ולהיפך. כלב צועני יחשוף שיניו מול בן-עיר הנקלע לסביבתו. כך הסיור, המתמקד, מטבע הדברים, באותה אוכלוסייה הנמצאת ברחוב: העניים יותר, המובטלים, הצעירים, כנופיות הרחוב, האמריקנים ממוצא אפריקני בארצות-הברית, ואצלנו - בני עדות המזרח מהמעמדות הנמוכים, ערבים, עולים חדשים ועובדים זרים (יחזקאלי, 2014) (יחזקאלי, 2016).

כך קרה גם בפרשת מייקל בראון. נטען כי מותו של בראון הוא חלק מבעיה גדולה יותר, שבה המשטרה - אשר רוב שוטריה לבנים - מחפשים דרכים להרוג אנשים שחורים. התקשורת גם היא מצדדת בדרך כלל ב'צד החלש'. במקרה הזה כונה מייקל בראון בעיתונים רבים "ילד שחור לא חמוש." זאת למרות שבראון היה מבקש צרות ידוע, שממדיו גדולים, ושהיו לו הזדמנויות רבות להיכנע ולסיים את האירוע אחרת...

יש כמובן פער גדול בין הטיעונים למציאות. שהרי, אם וילסון היה פסיכופת צמה דם, מדוע לא ירה גם בדוריאן ג'ונסון? לא זו בלבד שדוריאן ג'ונסון לא נפגע פיזית בשום אופן שהוא מעולם לא הוגש נגדו כשותף של בראון בעבירה או נגזר על עדות שקר בחבר המושבעים.

אבל, עובדות המקרה הספציפי הזה חשובות הרבה פחות מהעובדה, שמשטרה לעולם לכודה בתסמונת חוסר האימון בה מצד קבוצות מיעוט, ושעליה לעשות הכל במאמץ סיזיפי ככל יהיה, להקל את המתח הזה.

שינוי חיובי בכיוון זה הוא הקפדה במשטרות ארצות הברית על כך, שמוצא השוטרים יחפוף ככל הניתן את מוצאם של אלה שאותם הם משטרים!

[למאמר: '(כמעט) הכל על פסיכופתים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מאבק השחורים בארצות הברית, לחצו כאן]

העשרה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *