עד היום אני מהרהר על הרצאת הפתיחה באותו כנס גדול במרכז הארץ, שבו היה מפקד המחוז הדרומי לשעבר, ניצב אורי בר לב, אמור לסקור את מצבה של משטרת ישראל ולקרוא לרפורמה דחופה בה, לאחר שיתפטר מתפקידו. זה היה היום שבו המשטרה כמעט וחסכה לעצמה עשור מבוזבז שלם...
יום העיון במרכז המורשת של משטרת ישראל בבית שמש הוא התחלה צנועה אבל משמעותית: משטרת ישראל נפתחת לאיטה לאקדמיה, ותהליכים אלה ארוכי טווח ואינם ברי עצירה!
המונחים 'שיקול דעת מוטעה' ו'רשלנות' הינם שני מרכיבים בתהליך קבלת ההחלטות של בעל תפקיד וביצועו בפועל. קו הגבול ביניהם קשה להגדרה חד-משמעית. שני האלמנטים - 'שיקול דעת מוטעה' ו'רשלנות', קיימים גם במקרים של הצלחה. אולם, מטבע הדברים הם נכרכים אחר הכישלון, כיוון שלעתים הם משמשים אותנו לצרכים של הגדרת אחריות משפטית במקרים אלה.
בנוסף לפן המשפטי קיים פן שונה לחלוטין - הפן המנהלי. פן זה תופס טעויות של בעלי תפקיד בארגון כחלק מתהליך של למידה ומכיר בצורך של ארגונים להיות 'סובלניים לטעות' להתיר מרווח טעות לאנשיהם. היכן קו הגבול בין טעות לגיטימית ב'שיקול דעת' ל'רשלנות'? מה המשמעות של קו גבול זה על יכולתם של "ארגונים צבאיים" להמשיך ולהתפתח?
