מורכבות בניהול

ארגונים נדרשים להיות בעלי יכולת  להתאים את כוח האדם שלהם, כל העת, לשינויים תכופים: חברתיים, טכנולוגיים, כלכליים, משפטיים, פוליטיים ואחרים. בהקשר זה, 'גמישות ארגונית' מוגדרת כיכולת הארגון להתאים את עצמו במהירות לדרישות משתנות של הסביבה שבה הוא פועל, בתחומים של כמות העובדים; הרכבם; וגם, לגבי האופן – והמקום – שבו מתבצעת עבודתם…  

להצגה העצמית יש תפקיד חשוב באופן שבו החברה, הארגון שבו אנו חברים או הקולגות שלנו תופסים אותנו. לא סתם אנו בוחרים רק את התמונות הטובות ביותר לדפי הפייסבוק והאינסטגרם שלנו…. אבל, מה נכון שייכנס לתוך ההצגה העצמית הזו שלנו?

אחד הסוציולוגים החשובים ביותר במאה העשרים, ארווינג גופמן, עמד על ההבדלים בין האני הפנימי לאני החברתי. בין מי שאנחנו באמת, למי שהיינו רוצים שאחרים יחשבו שאנחנו… "כדי שנוכל לתפקד בחברה באופן יעיל", קבע גופמן, "אנחנו זקוקים להצגה עצמית אסטרטגית"! היום, בעידן הרשתות החברתיות, התאוריה הזו של גופמן נכונה יותר מתמיד

כיצד מתנהגים עובדים שסבורים שהם מקבלים מהארגון יותר מאשר תרמו?
ע"פ תיאוריית ההנעה של ג'ון סטייסי אדמס, הדיסונס הקוגניטיבי שיפתחו יגרום להם למוטיבציית יתר. האמנם? ומה עם העובדים שיפתחו 'גישה חתולית'?

ניתן לפלח את שוק העבודה, בארצות מפותחות, לשני סקטורים עיקריים – ראשוני ומשני: בראשון קיימת נטייה למיסוד, להתפתחות ביורוקרטיה, ולשיפור תנאי העסקה וביטחון תעסוקתי. בשני קיימת תחרות עזה והוא דינאמי מאוד. אופיים השונה של הסקטורים הללו יוצר מוקדי משיכה קוטביים לסוגים קוטביים של עובדים…

עובד בארגון (Employee) הוא עובד שכיר, שיש לו זכויות וחובות בארגון, והוא מבצע דברים עבור הארגון, בהתאם לסמכויותיו, עבור תשלום. העובדים הללו הם בני דור ה- y, או דור המילניום (Millennials), שנולדו במהלך שנות ה-70, שנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה העשרים. בעולם דינאמי, המשתנה במהירות, משתנים גם דמותו של העובד, דרכי עבודתו ואופן ההעסקה שלו. עובדות אלה מחייבות יכולת הסתגלות, הן מצד הארגונים והן מצד העובדים. מהי דמותו של עובד ב- 2018? במאמר אציין חמישה מאפיינים מרכזיים לכך…

זהו מאמר שלישי בסדרה זו, של חילופי מאמרים, על מוטיבציה, בארגונים בכלל ובצה"ל בפרט, ועל איכות מדידתה. במאמר זה משיב האלוף גרשון הכהן למאמר תשובה של אופיר צ'רניאק – יועץ ארגוני ובלוגר. השורה התחתונה: הדיון בסוגיה זו רחב הרבה מעבר למחקר פסיכולוגי סוציולוגי על המתרחש בדינמיקת היחידה הצבאית. זוהי התבוננות ביקורתית על תופעת האדם, ועל יומרת מדעי החברה לטפל בתופעה, כאילו היה מדובר בתופעה פיזיקלית…

הצהרת טראמפ צריכה להיבחן להבנתי, מנקודת מבט החורגת הרחק מעבר לשאלה, מה קיבלנו ומה נידרש לתת. הפרשנויות הרווחות לכודות בתפיסה רציונלית מערבית, על אופיו והגיונו של תהליך אסטרטגי. אלא, שהמפתח להבנת הגיונו של טראמפ מצוי במודל תכנון אסטרטגי אחר, קרוב במידה רבה לאורח החשיבה הרוסי…