האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
כמעט עשרים שנה עברו מאז כתבו ד"ר אליהו מ' גולדרט וג'ף קוקס את ספרם האלמותי 'המטרה', ששהמחיש את הטיפול בתופעת 'צווארי הבקבוק' בתהליכי העבודה. מאז הפכה סוגיית שיפור התהליכים בארגון לנושא חשוב, בעיקר בתעשייה, אבל גם בקרב ארגונים אחרים השואפים לאופטימיזציה של גורמי הייצור שברשותם. לאחרונה, הצליח בית החולים איכילוב להפחית ב- 50% את כמות המאושפזים במסדרונות המחלקות הפנימיות שלו, ללא הוספת מיטות…
בעשורים האחרונים ביצעה הודו 'קפיצת מדרגה' של ממש בהפיכתה למעצמה. אבל הדרך לשם עוברת, במידה רבה, דרך יכולתה להתמודד עם תופעת 'כלכלת הרחוב', שתופסת כ-20% מהתמ"ג. לשם המחשה, רק כרבע (25 מיליון נפש) מתוך מיליארד אזרחי הודו משתמשים בכרטיסי אשראי… כיוון שרעיונות 'מקובלים' אינם עובדים בכאוס ההודי, נקטו השלטונות הפעם בדרך לא מקובלת. הם השתמשו ב'רעיון מחולל'. אם המהפך ההודי יצליח, סביר להניח שנראה אותו מיושם, שוב ושוב, במדינות עולם שלישי, כשהראשונה בתור היא מעצמה עולה אחרת, סין…
מהי חלוקת הזמן האופטימלית של מנהל? ראשית חכמה, ראוי לציין חמישה קריטריונים שלפיהם נכון לחלק את הזמן:
למעלה, מול הדרג שמעליו; למטה מול עובדיו; לרוחב מול השווים לו בארגון; החוצה לסביבה המשימתית, מול הציבור, התקשורת, ארגונים ומוסדות רלוונטיים, לקוחות, ספקים וכדומה; ופנימה, לעצמו. אבל, כמה צריך להקדיש לכל תחום ותחום?
"האם יש לכם מרשם, על מה אמור מנהל בכיר לחלק את זמנו?" אתגר אותנו חבר חכם, שחיפש לשווא בהררי החומר באינטרנט, שיש בהם הכל, ולכן לעתים, אין בהם כלום… אז ראשית כל, החלק הקל: חצי מהזמן שייך לבכירים שמעליך ולצורכיהם השונים, כמו גם לאירועים המוכתבים על ידי הסביבה המשימתית. ובנוגע לחלק הקשה יותר, הלכנו לשני סוגי מקורות: לתורת הניהול ולמסורת היהודית…
נדמה לנו שהפוליטיקה הארגונית היא נחלתם של ארגונים בוגרים, אולם אותם תהליכים שאנחנו מזהים בהם, ניתנים לאיתור גם בכיתת לימוד בבית הספר. קליקה (Clique) היא הביטוי הרשתי של הפוליטיקה הארגונית: התארגנויות מקומיות שמטרתן לאחד עוצמה כנגד יריבים. משמע, מה שמנחה את התנהגותן של הקליקות הוא מאבק העוצמה בארגון. המקרה הלימודי שלפנינו מתאר התנהגות אסטרטגית של קליקות בכיתת לימוד, לאור שינוי מאזן העוצמה בה.
תהה אשר תהה דעתכם הפוליטית, הפוסט הזה איננו עוסק בפוליטיקה, אלא בהיבטים המקצועיים של מיתוג פוליטי – שראוי לו להילמד שוב ושוב על ידי תלמידי מינהל עסקים. הוא בא להציג את אחד ממקרי הלימוד (case study) הקלסיים והגאוניים של מיתוג פוליטי שבוצע על ידי ישראלים, ורלוונטי מאוד לימינו אלה. מקרה הלימוד שלנו הוא השיר: 'חורף 73', שנכתב על ידי שמואל הספרי (לחן: אורי וידיסלבסקי) ובוצע ב-1994 על ידי להקה צבאית: להקת חיל החינוך, לכבוד יום העצמאות ה-46 למדינה…
הפוליטיקה הארגונית ומאבקי העוצמה בארגונים יוצרים מצב, שבו לעתים נתפס המבנה הארגוני כמעין מבוך, שעל המנכ"ל ליצור בו מעקפים ו'לפתוח סתימות', על מנת להשיג את מטרותיו. לכן, אנו מוצאים פעמים רבות באבחון ובניתוח רשתי – צווארי בקבוק, שהם בעלי תפקידים עוצמתיים, שתפקידם לשמש מעין 'חולצי פקקים': לעקוף את ה'סתימות' במערכת, לשחרר תסבוכות ביורוקרטיות ו/או התנגדויות, ולאפשר את השגת המטרות. עם הזמן גדלה עוצמתם של 'חולצי הפקקים' הללו, עד שמכלול הפעילות הארגונים בנושאים קריטיים, נתונה בידיהם. הארגון מתרגל לתהליכים החדשים, מתמכר אליהם, וכתוצאה מכך מתנוונים תהליכי העבודה ה'רגילים'.
מתוך הבנת ייעוד המשטרה ותפקידיה, ומתוח אבחון האופן שבו היא בנויה בשטח, ניתן לקבוע, ללא ספק, שעל מנת שהמשטרה תהיה 'ארגון בריא', האגף הדומיננטי ביותר צריך להיות אגף הסיור. אבל אופס… אבל אין אגף כזה. מעולם לא היה (אגף המבצעים איננו אגף סיור!). מישהו דואג שלא יהיה ושלא יתפוס עוצמה. הסיור הוא התחום הזנוח במשטרה ותורת ההפעלה שלו לא התעדכנה במהותה מעולם הוא נשאר חלש, מנוון, סובל מבעיות של איכות כוח אדם שבחלקה אינה מתאימה, ומאי התאמת תפקידיו למציאות משתנה!!
זהו הפרק השני בחוברת, 'ניהול סיכונים הלכה למעשה', שנכתבה על ידי יהודה ארד ז"ל, סמנכ"ל טבע ואחד המומחים הגדולים שהיו לנו לנושא בטיחות ומורכבות בניהול (צוותי שיפור בתעשייה, ניהול סיכונים ועוד…). לפני לכתו, עבד יהודה על חוברת זו במטרה לסייע לעוסקים בתחום לשפר את התהליך באמצעות צבירת ידע על סיכונים – דרכי הניתוח שלהם ואופן ההתמודדות עימם – יצירת הנחיה מתודולוגית ולימוד הדדי. החוברת מובאת כאן, לכבודו, במספר מאמרים עוקבים.
הסיוע בתהליך החשיבה של המנהל, ולא חשיבה עבור המנהל היא מתכון ההצלחה היחיד האפשרי. זהו גם פתרון הרבה יותר זול, בוודאי בטווח הבינוני והארוך – בניגוד לנכות שנוצרת במיקור החוץ של החשיבה. לאורך זמן, המנהלים שנושאים כל העת במלוא האחריות לתהליך לומדים לנהל תהליכים מהסוג הזה בעצמם ולקדם אסטרטגיה מבוססת יותר בכל מקום שיפעלו בעתיד.
