מורכבות בניהול

אחת הטעויות הקשות, שמחירן עצום, היא פתרון בעיות מורכבות באמצעות פתרון ליניארי. המחשה טובה לכך בתחום הביטחון הלאומי הינה גירוש פעילי החמאס ללבנון, ב-17 בדצמבר 1992: פעילי הטרור הוצגו כקרבנות; ההתארגנות העצמית ביניהם יצרה וחישלה את דור המנהיגות הבא של המאבק הפלסטיני; העברת ידע טכנולוגי – כמו בניית מכוניות תופת ומטעני חבלה – שדרגה את המאבק העתידי עשרות מונים; ותורות לחימה של טרור וגרילה שהועברו להם – וביניהם טרור המתאבדים – הפכו לנשק העיקרי כנגד ישראל עד היום.

"מגרעות הן דבר חשוב, ממש כמו הטעויות שאנו עושים. אנו משתפרים רק כמלמידה מטעויות, וחוסר השלמות הופך אותנו לאמתיים"… שיעור נפלא במנהיגות ובפיתוח יצירתיות, מתוך הבלוג של מיכאל ג' רוג'רס.

כמעט עשרים שנה עברו מאז כתבו ד"ר אליהו מ' גולדרט וג'ף קוקס את ספרם האלמותי 'המטרה', ששהמחיש את הטיפול בתופעת 'צווארי הבקבוק' בתהליכי העבודה. מאז הפכה סוגיית שיפור התהליכים בארגון לנושא חשוב, בעיקר בתעשייה, אבל גם בקרב ארגונים אחרים השואפים לאופטימיזציה של גורמי הייצור שברשותם. לאחרונה, הצליח בית החולים איכילוב להפחית ב- 50% את כמות המאושפזים במסדרונות המחלקות הפנימיות שלו, ללא הוספת מיטות…

"האם יש לכם מרשם, על מה אמור מנהל בכיר לחלק את זמנו?" אתגר אותנו חבר חכם, שחיפש לשווא בהררי החומר באינטרנט, שיש בהם הכל, ולכן לעתים, אין בהם כלום… אז ראשית כל, החלק הקל: חצי מהזמן שייך לבכירים שמעליך ולצורכיהם השונים, כמו גם לאירועים המוכתבים על ידי הסביבה המשימתית. ובנוגע לחלק הקשה יותר, הלכנו לשני סוגי מקורות: לתורת הניהול ולמסורת היהודית…

תהה אשר תהה דעתכם הפוליטית, הפוסט הזה איננו עוסק בפוליטיקה, אלא בהיבטים המקצועיים של מיתוג פוליטי – שראוי לו להילמד שוב ושוב על ידי תלמידי מינהל עסקים. הוא בא להציג את אחד ממקרי הלימוד (case study) הקלסיים והגאוניים של מיתוג פוליטי שבוצע על ידי ישראלים, ורלוונטי מאוד לימינו אלה. מקרה הלימוד שלנו הוא השיר: 'חורף 73', שנכתב על ידי שמואל הספרי (לחן: אורי וידיסלבסקי) ובוצע ב-1994 על ידי להקה צבאית: להקת חיל החינוך, לכבוד יום העצמאות ה-46 למדינה…

הפוליטיקה הארגונית ומאבקי העוצמה בארגונים יוצרים מצב, שבו לעתים נתפס המבנה הארגוני כמעין מבוך, שעל המנכ"ל ליצור בו מעקפים ו'לפתוח סתימות', על מנת להשיג את מטרותיו. לכן, אנו מוצאים פעמים רבות באבחון ובניתוח רשתי – צווארי בקבוק, שהם בעלי תפקידים עוצמתיים, שתפקידם לשמש מעין 'חולצי פקקים': לעקוף את ה'סתימות' במערכת, לשחרר תסבוכות ביורוקרטיות ו/או התנגדויות, ולאפשר את השגת המטרות. עם הזמן גדלה עוצמתם של 'חולצי הפקקים' הללו, עד שמכלול הפעילות הארגונים בנושאים קריטיים, נתונה בידיהם. הארגון מתרגל לתהליכים החדשים, מתמכר אליהם, וכתוצאה מכך מתנוונים תהליכי העבודה ה'רגילים'.

מתוך הבנת ייעוד המשטרה ותפקידיה, ומתוח אבחון האופן שבו היא בנויה בשטח, ניתן לקבוע, ללא ספק, שעל מנת שהמשטרה תהיה 'ארגון בריא', האגף הדומיננטי ביותר צריך להיות אגף הסיור. אבל אופס… אבל אין אגף כזה. מעולם לא היה (אגף המבצעים איננו אגף סיור!). מישהו דואג שלא יהיה ושלא יתפוס עוצמה. הסיור הוא התחום הזנוח במשטרה ותורת ההפעלה שלו לא התעדכנה במהותה מעולם הוא נשאר חלש, מנוון, סובל מבעיות של איכות כוח אדם שבחלקה אינה מתאימה, ומאי התאמת תפקידיו למציאות משתנה!!