האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
עצוב לראות בשקיעתה את המדינה שהביאה לעולם את הדמוקרטיה. עכשיו דמוקרטיה אאוט, שריעה אין. בזמן שאנשים נכלאים בגין 'איסלאמופוביה' כי שיתפו ציטוט בטוויטר, נשים איסלאמיסטיות קיצוניות מקדמות, בחסות המשטרה הבריטית, את חוקי השריעה בלונדון… סוציולוגיה משמעה תיעוד, והרשת גדושה בחומרים על האיסלאמיזציה של בריטניה. זהו אוסף ראשון של ממים אינטרנטיים בסוגיה זו. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
אחרי שנים שבהן אירופה הרשתה לעצמה ללעוג לארצות הברית של טראמפ, הגיעה נקודת המפנה שבה היא נאלצת להקשיב, וזעקות השבר של מנהיגי ה- WOKE האירופי עולות לשמים…
היום החמש מאות למלחמה, מסמן אפשרות שכל מה שקרה החל מבוקר שבעה באוקטובר ועד כאן, הוא אולי רק ההתחלה. עוצמת הלחימה אכן דעכה עם הפסקת האש ברצועת עזה ובלבנון, אלא שיתכן ואין בכך יותר מהפוגה במלחמה, שיש לה את כל הסיבות להתפרץ מחדש. ביום ה-500 למלחמה, למול סיכוני התמשכותה, חובה להזכיר בכל יום, כי עתידה וגורלה של מדינת ישראל תלוי בימים אלה, לא פחות מימי תש"ח, בלכידותה ובאחדותה של החברה הישראלית.
לאחר שהרגיש נסחט ע"י אחת מעובדותיו לשעבר (אז סיפור האונס עוד לא היה קיים), פנה הנשיא לשעבר, משה קצב, בתמימות אין קץ ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בפגישה שהוגדרה סודית. למחרת כבר דיווח עליה אמנון אברמוביץ' בערוץ 2 ומחול השדים נגד קצב החל. תופעה זו של 'שיימינג בטרם חקירה' היא העוולה החמורה ביותר שיכולה רשות שלטונית לעולל לאדם – בטח לאיש ציבור – בדמוקרטיה. מעבר לפגיעה במעמדו, היא יוצרת דעה קדומה בקרב עדים פוטנציאליים עוד לפני שנחקרו ומשפיעה על חוקרים בטרם קיבלו לידיהם את התיק.
באירופה, באיזורים מוסלמיים שבהם אין למשטרת המדינה דריסת רגל, הולך ומתבסס מנגנון שיטור לא פורמלי – "משטרות השריעה" (Shariah Police). במקביל למשטרות, צומחים גם בתי דין איסלאמיים הפועלים בתוך הקהילות המוסלמיות, במיוחד בנושאי גירושין וירושה… וכן: זוהי בהחלט רק ההתחלה!
בט"ו בשבט 1949 הוקמה כנסת ישראל. בט"ו בשבט 2025, בטקס המשיחה של יצחק עמית כנשיא העליון – במעמד נשיא המדינה ותוך החרמתו על ידי נבחרי עם ישראל – הוחרבה סופית הדמוקרטיה הישראלית ועל חורבותיה הוקמה בטקס "חגיגי" היוריסטוקרטיה המושחתת של ישראל. שנתה ה-77 של מדינת ישראל תהיה שנת הגאולה והחזרת הדמוקרטיה לעם. בשנה הזו ייטמנו הזרעים לחורבנה של היוריסטוקרטיה הישראלית.
שימוש לרעה במערכת האכיפה הוא סטייה מערכתית מוכרת, וקיים היום בכל מדינות ה- WOKE הפרוגרסיביות המערביות. מהותו היא השימוש במערכת האכיפה לצרכים אחרים: ביורוקרטיים, פוליטיים וכדומה. התוצאה המידית שלו היא אבדן האמון במערכת האכיפה ואבדן הלגיטימציה הציבורית לפעולתה.
תרומתו החשובה ביותר של איתמר בן גביר לדמוקרטיה הישראלית לא הייתה ארגון כיתות הכוננות וחלוקת הנשק וגם לא הפסקת תנאי היתר של העצורים הביטחוניים, אלא ניתוק הקשר הגורדי שבין המשטרה לפרקליטות. אם עד היום הייתה המשטרה הגורם המבצע של הפעולות הלא חוקיות במהלך החקירות הפוליטיות של הפרקליטות, הרי שחשיפת מעללי חקירות נתניהו גרם לה להבין, שבערבו של יום ישלמו אנשיה את המחיר. הקשר הזה, שיתוף הפעולה הזה בין שתי הרשויות – שאמורות היו במקור לאזן זו את זו – הוא שהפך את מערכת אכיפת החוק למסוכנת כל כך!
שימוש לרעה במערכת האכיפה הוא מצב, שבו החקירה איננה מכוונת לחקר האמת במקרה מסוים, אלא משמשת כלי ל'הקרסתו' של הנחקר, מסיבותיה הפנימיות של המערכת, בלי קשר לשאלת אשמתו. זו הסיבה לכינוי: 'כנופיית שלטון החוק'. אנו חיים עם התופעה הזו כבר שנים, אבל בכל זאת משהו השתנה: אם בעבר שליחי אליטת ההון היו מבטלים את הדברים כ'תיאוריות קונספירציה', הרי שהיום לא רק שמקבלים זאת בטבעיות, אלא אף מתגאים ביכולת הזו, ומאיימים בה בגלוי.
הפיכת נתניהו לאובייקט של שנאה קולקטיבית היא ביטוי מובהק של דינמיקות פסיכו-חברתיות המוכרות היטב מתחום חקר ההתנהגות הקולקטיבית. הדה-הומניזציה שלו, לצד יצירת נרטיב המתעלם מעובדות מורכבות, ממחישים כיצד קמפיין פוליטי יכול לאמץ מאפיינים של התנהגות נחילית. התוצאה היא חברה מקוטבת ומוסתת, שבה התנהגות פרטים מוכתבת על-ידי תגובות רגשיות ולא באמצעות ניתוח רציונלי של המציאות. תופעה זו אינה ייחודית לישראל, אך היא מהווה אזהרה מפני השפעתם של תהליכים רגשיים על הדמוקרטיה הליברלית.
