מורכבות בביטחון לאומי

בעתיד, טנקים לא יהיו חסרי תועלת. אבל היחסים בין הטנק לחנון משתנים במהירות. כדי שטנק יבוא לידי ביטוי בשדה הקרב, צריך לשנע אותו לשם, והוא צריך למצוא את מטרותיו. הכלי הזה גם עולה 6 מיליון דולרים. לעומת זאת, החנון הישראלי הצנוע, הממוצע, בלחיצת כפתור ובסיוע של כמה תכנות פריצה – שזמינות לכל ב'אינטרנט האפל' (Darknet) – יכול לשתק את כל המוסדות, הממשלות והתשתיות הקריטיות. אז אם תשאלו אותי, בעוד עשור, מה עדיף: הטנק או החנון, ההימור שלי בהחלט יהיה על החנון.

השימוש בנשק כימי מבטיח את המשך הלחימה מחד גיסא; ויגרום לביטול הסבב הבא של השיחות על פתרון דיפלומטי, מה שיאפשר לציר הרוסי-סורי-איראני זמן נוסף לשיפור עמדותיהם בשטח. בנוסף לכל האמור, השימוש בנשק הכימי הוא איתות לממשל טראמפ, לנוכח התגבור המאסיבי של כוחות נאט"ו במדינות הבאלטיות.

מי שפועל בסוריה ונוטל חלק במעורבות ממשית בהתרחשות, קונה את מעמדו כשותף שיש להתחשב בו בעיצוב הסדר החדש. זו מתכונת השיקולים, המכוונת גם את הגיון קבלת ההחלטות הישראלי, וזו בין היתר גם סיבת התקיפה הישראלית האחרונה בסוריה וירי טיל אס. אי 5 סורי, כנגד מטוסי חיל האוויר. מה שנכון לגבי שאר מדינות האזור, נכון גם לישראל: ההבנה שאם לא תיצור את וקטור החיכוך האקטיבי במגמה הנדרשת לה, לא 'יספרו אותה' ואת האינטרס שלה בכינון העקרונות למתכונת הסדר החדש הצפוי להתגבש.

פרשת הילריון קפוצ'י הייתה מקרה ייחודי של איש דת בכיר, שהיה מעורב פיזית בסיוע אקטיבי לטרור בישראל. קפוצ'י, הינו דוגמה לכך, שגם אנשי כמורה ודת, יכולים להיות שליחי חבלה של ארגוני הטרור. העובדה כי קפוצ'י שוחרר מוקדם ממאסרו, תוך הבטחה רמת דרג מצד האפיפיור והוותיקן שהוא לא יעסוק יותר בנעשה באזורינו, התבררה אף היא כעורבא פרח, עובדה שיש לקחת אותה בחשבון בכל שחרור של אדם בדמותו.

הפרסום של יו"ר וועדת המודיעין האמריקנית, ביום חמישי ה- 23 למרץ, על ציתות לצוות המעבר של ממשל טראמפ, מצביע על הסיבה לכשלון התכנית לטרפד את החלטה 2334 במועצת הביטחון של האו"ם. התכנית הישראלית הייתה חשופה לפני ברק אובמה לפחות 55 ימים לפני מועד ההצבעה המצרית, והממשל הצליח למנף את הזמן ולעצור את התכנית הישראלית!

כמו האמריקנים אחרי מלחמת יום כיפור, הרוסים היום הם הכוח הגמוני היחיד, שיכול לדבר עם כל השחקנים שמביאים כוחות לחזית: עם התורכים, עם האיראנים, עם הסורים, עם ישראל ועם הלבנונים, זה הרבה, וזוהי הזדמנות, ואולי הם יכולים לעזור להביא יציבות…

עכשיו זה הזמן, שבו חייבים האמריקאים להתגבר על הטעויות שעשה הממשל הקודם, בשנים 2012 ו- 2013. זוהי אולי ההזדמנות האחרונה להתחיל בבניית גורם מייצב, בדמותו של כוח כורדי-ערבי בצפון מזרח סוריה. האינטרסים של הצדדים חופפים, ומשא ומתן שינוהל בשקיפות שבו כל הקלפים ברורים ונמצאים על השולחן יכול להביא לנקודת הסיום הרצויה.

האירוניה בפרשת דברי הרב לוינשטיין היא, שדווקא שהתפיסה של הרב מכינת עלי, המקדשת את השירות הצבאי, גרמה לכך שבני הציונות הדתית ייקחו חלק פעיל ביותר בשירות זה. תובנה זו לא נעצרה שם כמובן וגם בנות המגזר ספגו את תפיסת עולם זו, ובשל כך החלו להתגייס במספרים גדולים והולכים…

הדיון הנוכחי על האופציות האמריקאיות בוושינגטון לא עוסק בשאלת הכניסה ללחימה, אלא באופן היציאה מהשטח תחת הנחת יסוד אחת : ארה"ב לא רוצה נוכחות אמריקאית לזמן ארוך על הקרקע בצפון סוריה.

הדמוקרטים ניסו משלב מאוד מוקדם בקמפיין הבחירות האמריקני האחרון לנשיאות, לטעון שלמועמד, דונלד טראמפ, יש קשרים עסקיים ברוסיה. האם יכול להיות שהנשיא אובאמה השתמש בסמכויותיו וביכולות הסייבר המפותחות של אירגוני המודיעין האמריקאים, בשביל לייצר מצג שווא, שיאפשר לו לבקש צו האזנה?