מורכבות בביטחון לאומי

ב- 16 ליולי תערך פגישת פסגה בהלסינקי בין דונלד טראמפ לולדימיר פוטין. בהתחשב במפת האינטרסים האמריקאים ובמצב הדברים על הקרקע, 'האזורים הבטוחים' לאורך הגבול לא יהיו אפילו ז'יטון על שולחן המשא ומתן. ושותפותיה של ישראל לאורך הגבול? ובכן….כמו צד"ל בלבנון נזנחו / יזנחו לאנחות. הרי אמרנו: הפרי שלא נקטף בזמן הרקיב על העץ!

תקציר: מי שממיר נכסים לאומיים בהסכמי נייר, או שהוא טיפש והולך שולל או שאין לו ברירה; כיוון שהסכמי נייר משתנים עם כיוון הרוח; ונכסים בינלאומיים נשארים לעד!

בני ישראל יוצאים מארץ מצרים חמושים בנשק ככתוב בפרשת בשלח "וחמושים יצאו בני ישראל מארץ מצרים" מדוע הם זקוקים לנשק והם הרי יוצאים בסיוע אל-עליון בנסים גלויים עם עמוד ענן ביום לכוון את דרכם ועמוד אש בלילה להאיר להם? על כך עונה החת"ם סופר "מכאן שאין סומכים על הנס", זו חובתם לצאת חמושים. כפי שהתלמוד מחייב אדם ללמד את בנו מקצוע כדי שיוכל לפרנס עצמו וחייב ללמדו שחייה כדי שיוכל לשרוד את סכנת גלי הים, כך חייב אדם ללמד את בנו גם לשאת חרב ולהלחם.

כחלק מחיזוק החוסן החברתי ארגנו אנשי קיבוץ ניר עם אירוע מקסים של הפרחת בלונים צבעוניים (ראו בתחילת המאמר). באירוע מרגש שבו הונפו דגלי ישראל, שחררו ילדי הקיבוץ לאוויר, לכיוון עזה, בלונים צבעוניים. הבעיה היא, שבצד השני של הגבול, מבינים את זה אחרת לגמרי!

מסיבות היסטוריות נעשו שלוש טעויות קריטיות ביחס לאסירים הביטחוניים בישראל, שמעצבים את יחסיהם עם הרשויות כיום:

המצב הנוכחי – שבו שטחיו המוריקים של עוטף עזה, משנים ביסודיות את צבעם, מירוק לשחור – מעורר, מטבע הדברים, חוסר נחת גדול, בישראל כולה בכלל, ובעוטף עזה בפרט. זהו מצב מעצבן, אבל זמני!

בימים האחרונים מלאה הרשת החברתית בבכי ובנהי, אי מינויו של אלוף משנה עופר וינטר למפקד אוגדה, בסיבוב הנוכחי, אז ברשותכם כמה מילים:

מרד יָרָבְעָם בֶּן נְבָט בשושלת בן ישי, ופיצול ממלכת דוד ושלמה (774-796 לפה"ס) יכול להיות פרק בספרה המפורסם של ההיסטוריונית האמריקנית הנודעת, כלת פרס פוליצר, ברברה טוכמן, 'מצעד האיוולת'…

פרס נובל לשלום נובל, מטבעו, מחליש עוצמה, כיוון שהוא מקטין מאוד את הסיכוי שמקבל הפרס ירצה בהמשך הקדנציה להשתמש בכוח; וכשהעוצמה קטנה, היריבים חוגגים.