האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אחד המאפיינים של ממשלת ישראל השלושים ושבע היא העימותים המתמשכים בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו לשר הביטחון שלו, יואב גלנט. מתוך הכרת פוטנציאל המתחים בין ראש הממשלה לשר הביטחון, ראשי ממשלה במדינת ישראל, החל מדוד בן גוריון, יצחק רבין ואהוד ברק, העדיפו לשאת גם בתפקיד שר ביטחון. הפיצול בין התפקידים הופך למורכב, לא רק לנוכח מצוקת ניהול המלחמה, אלא גם ובמיוחד במקום בו מגיע ראש הממשלה להגיון אסטרטגי סמוי, שמוטב לו להישמר מחשיפתו…
על שלשה יסודות פועל המפקד במלחמה: הבקרה, החניכה והשפיטה. למרות חשיבותם של יסודות אלו, ומהיותם המפתח לשפה המבצעית בין דרגי הפיקוד, מעלימה שיטת האימונים המתקיימת בצה"ל את שלשתם, בהפקעתם מהמתאמן והעברתם למאמן, ולא בכדי…
כדאי לנו להבין, שנוצרה מציאות חדשה. השיח שלנו אינו מבין מלחמה. מלחמה עוסקת קודם כל ברוח הלאומית ובידיעה על מה היא מוכנה להיאבק. בנינו, לצערי הרב, חברה ליברלית, הבונה על זה שאנשים יעסקו בהנאותיהם, וכמה חיילים בשכר יעשו בשבילם את המלחמה. ההיסטוריה מלמדת שפרדיגמות כאלה סופן לקרוס!
"אתם מלח הארץ, לכם הרכוש והשררה, לכם החכמה והמשפט, ואנחנו עפר תחת רגליכם. אתם הלוויים והכהנים ואנחנו שואבי המים. לכם התואר וההדר ויפי הקומה כל העולם משתאה לכם, ולנו נמיכות הרוח ונמיכות הקומה ורק בקושי כפשע ביננו לבין הערבי. אולי עלינו להודות על הזכות שנפלה בחלקנו לחטוב בשבילכם עצים ולאכול בבושת פנים משיירי סעודתכם. לגור בבתים שאתם מאסתם, ולעשות לכם כל מלאכה שכבר נמבזה בעיניכם, לרבות בנין הארץ; ולפעמים, לשאת את גרושותיכם שהשלכתם מאחורי גבכם…" (עמוס עוז, קופסה שחורה).
אריק שרון (בעצם, יענקל'ה רוטבליט) כבר אמר, שדברים שרואים מכאן לא רואים משם (ראו בכרזה למטה)… המשפט הזה מסמן, יותר מכל, את הפער שבין ההצהרות הפוליטיות של המועמד לתפקיד, וההתכנסות לעבר הצרכים האסטרטגים המדינתיים, שאליהם הוא מחויב. המנהיג הנבחר, דונלד טראמפ, שוב דיבר ודחה את מועד הנסיגה למספר חודשים…
האם הפיצול שחווה מדינת ישראל היום הוא תוצאה של נטישת מדיניות כור ההיתוך (melting pot)? זוהי פרדיגמת חשיבה, שבנתה עם, אבל, 'אין ארוחות חינם': יש לה מחירים לא מבוטלים, בעיקר בקרב בני הדור הראשון לאינטגרציה וכמו כל התערבות קיצונית, היא נתונה למהפכים…
ההתעלמות האובססיבית מהלייזר, סקייגארד, שחיל האוויר יכול היה להיות מצויד בו לפחות לפני כעשור, והעדפת מערכת כיפת ברזל היקרה והלא אפקטיבית על פניו, מזכירה לי את הסיפור על הגנרל האמריקני בילי מיטשל (Billy Mitchell), אותו שמעתי לראשונה, לפני שנים רבות, מידידי יעקב אגסי…
הנסיגה האמריקאית מהאזור מבטיחה שחזרת הסוגיה הפלסטינית למרכז הבמה העולמית, תעשה תחת חסות ממשל פוטין. סוניות ראשונות של התהליך אפשר לראות בדמות זימון ראשי החמאס למוסקבה, חרף התלונות הישראליות בנושא. מעתה, אל תאמרו עסקת המאה של טראמפ – אמרו עסקת המאה של פוטין!
למה דווקא גנץ? למה רמטכ"ל אחר שרץ לפוליטיקה, שאול מופז, לא נחשב לתקווה הגדולה? הוא היה הרי רמטכ"ל מצוין. אפשר לרשום לזכותו את מבצע 'חומת מגן' ואירועי ספטמבר 2000, והוא גם התכונן אליהם כמו שצריך. אז למה מופז לא קיבל את ההילה שמקבל בני גנץ? בחידת התמיכה ברב אלוף במיל בני גנץ, טמון מפתח להבנת החברה הישראלית, בשאיפותיה וחלומותיה…
עתה כשהבינה המלאכותית הגיעה לרמה, שבה היא מסוגלת לענות על שיעורי הבית בעצמה במגוון מקצועות, הגיע הזמן להבין שאי אפשר להמשיך בשיטת הלימוד הקודמת. המורה לא יכול יותר לבזבז זמן בבדיקת התשובות של התלמידים בשיעורי הבית. אין בתשובות האלו שום ערך!
