האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
המחסומים המקשים על פתיחת החשיבה האנושית לשיקולי התבונה, בהתמודדות עם מציאות משתנה, לא הוסרו. מבחינה זו, מכחישי המציאות – הטוענים לזכות להיחשב כממשיכי מורשת מפלגות הפועלים – אינם שונים בעוצמת ההכחשה שלהם ממכחישי מציאות נפוצים בהיסטוריה היהודית של העת האחרונה, בהם מכחישי המציאות הרבנים החרדים, בהתנגדותם הנמשכת לציונות מראשית הופעתה…
מה שאמר פעם דוד בן גוריון: "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים", לא נכון יותר היום. בעידן הגלובלי שבו אנחנו חלק מן העולם, הכלכלה שלנו מושפעת מן העולם, רמת החיים שלנו, והיכולת שלנו לעבוד קשורה ביצוא וביבוא – איננו קיימים בלי זה…
בתקשורת החדשה, בעולם התקשורתי החדש שאנחנו בתוכו – ואני חוזר ואומר שהוא גדל מבלי שאנחנו בעצם בכלל שולטים בו, והוא יוצא משליטה – אין יכולת לעצב את מדיניות ההסברה, אין יכולת לעצב או להשפיע על זרימת המידע. באופן גס אומר, שהמידע שולט בנו, ולא אנחנו בו…
אני חושב שיש חיוניות לכך, שיהיה הרבה יותר שיתוף בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, כי ההכרעה הצבאית בכל פרמטר ובכל הגדרה שניתן לה, תמיד תתקבל בסוף כהנחיה של דרג מדיני, תיקבע על-ידי דרג מדיני, שאין לו ידע. פרט לכך שזה או אחר היה קודם רמטכ"ל או אלוף, ולפעמים זה יותר מסוכן, כי הוא היה אלוף או רמטכ"ל פעם – והוא לא תמיד יודע שהמצב השתנה לגמרי. השילוב בין הדרג המדיני והצבאי הוא חיוני ביותר, ואיננו עושים בו מספיק…
אנחנו רואים מצד מדינת-ישראל חוסר נחישות. אני חושב שאבותינו, שהיו לא פחות הומניסטיים (אולי פחות ליברליים) מבחינת רגישות לחיי אדם, הבינו, שביטחון לאומי פירושו הבטחת הקיום של האומה לטווח ארוך. קיום של הרבה שנים לטווח ארוך דורש לפעמים הקרבה של מעט חיי-אדם בטווח הקצר. מי שלא מוכן לשלם את המחיר הזה בטווח הקצר ישלם מחיר גבוה יותר בטווח הארוך…
לדידי, גניזת לקחי מלחמת שלום הגליל נחשב לאירוע מכונן, בין היתר, בשל היותי אחד מראשי הוועדות, שחקרה את סיבת היעדרותה של "רציפות הלחימה". דהיינו, עצירת הלחימה וכניסה לחניון לילה, וחידושה למחרת בהנץ החמה, מה שחייב לעיתים לכבוש יעדי אויב פעמיים…
רעיון הרב תרבותיות התכוון לאחד אנשים תחת מטרייה לאומית אחת. אולם, הוא השיג את ההיפך הגמור: במקום להוביל לזהות מאוחדת, הובילה הרב תרבותיות לפיצול זהויות! בתוך המציאות ההפוכה הזו מסתתר היגיון פרדוקסלי נוסף: ככל שמדינה ליברלית יותר להגירה, כך היא תואשם יותר בגזענות!
ההכרעה הצבאית – שהגיעה לשיא תפארתה בשנות הארבעים במהלך מלחמת העולם השנייה, ואצלנו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת; וגם הוכיחה, לכאורה, את חשיבותה במלחמת המפרץ – הפכה להיות בעולם המלחמה של היום גם קשה יותר להשגה וגם פחות רלוונטית, בעוד ש"הכרעה אסטרטגית רבתי" ו"ניצחון" הפכו לבעלי משקל רב מבעבר…
חלק ממדינות ערב כבר הוכיחו שהן מסוגלות לעשות דבר שקלאוזביץ' לא היה יכול אפילו לחלום עליו: לתרגם תבוסה צבאית להישגים מדיניים. בעידן שבו אנו חיים, לעיתים עצם השימוש בכוח ללא חתירה להכרעה צבאית, מאפשר להשיג הישגים בתחום המדיני. זהו מצב מאוד לא נוח לישראל…
לתומי חשבתי כי קברניטי צה"ל, מנועים ממהלכים שישפיעו על מערכת הבחירות. כל שכן ימנעו מפגיעה במפלגה שזה עתה הוקמה, מה גם שבראשה עומדים שלושה רבי אלופים בדימוס, וכתבן בשבועון "במחנה". על כן, הופתעתי מהודעת רא"ל אביב כוכבי…
