האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, צפויה מדינת ישראל 'לחטוף' צונמי בינלאומי שיבוא עם תביעת האו"ם להקמת מדינה פלסטינית. על פי המתווה המוצע זו תהיה מדינה בגבולות 67 ובירתה בירושלים. על מנת להתמודד נכון עם האתגר, יש לחתור לעמדה משותפת רחבת הסכמה, בין תומכי הימין לבין הציבור הגדול המצוי במרכז המפה הפוליטית.
הקרע בין 'מדינת תל אביב' ליתר העם מזכיר במידה מפתיעה את הקרע הפנימי שהיה בשבט דן המקראי, ששכן במרכז הארץ. שבט זה מוצג בתנ"ך כ"שבט ערמומי ופרודוקטיבי" (בראשית מ"ט, 16–17; דברים ל"ג, 22). הברכות מצביעות על אופי עצמאי ולעתים חתרני, המעורר גם הערכה וגם ביקורת מצד יתר השבטים…
יש הגורסים, שהיהדות גרועה בדיוק כמו האיסלאם – ומצביעים על פסוקים עתיקים כאילו הם זהים לפקודות קוראן אלימות. אבל דמיון אנקדוטלי לא הופך שתי דתות לדומות!
תופעת ההתאסלמות במערב ההתאסלמות אינה רק תהליך אישי אלא בעלת השלכות חברתיות ותרבותיות רחבות. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על תופעת ההתאסלמות במערב והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
בחודש הבא עם הדיון במליאת האו"ם להכרה במדינה פלסטינית, מדינת ישראל עלולה לפגוש צונמי בינלאומי עם אפשרות לסנקציות. על החברה היהודית להבין, כי לא זו בלבד שעקרונות יצחק רבין לאוסלו נמחקו בידי ממשיכיו, אלא שבעשורים שחלפו העולם השתנה ונמוגו כל התנאים והנחות היסוד עליהן העז רבין לקחת את סיכוני הסכם אוסלו. הבירור הגדול הוא ביננו: מה החלום שלנו? מדובר במאבק על ירושלים – מאבק על זהות קיומנו.
ה'סַאבְּר' (ṣabr) באיסלאם הוא צווי אלוהי ואורח חיים מתמיד של עמידה איתנה, אמונה תחת מבחן, שמבנה את תודעת הפרט והקהילה המוסלמית בעתות שלום, ובעיקר בשעת מצוקה, כיבוש או עימות. תודעה מוסרית, שדורשת שליטה עצמית, אמונה ונכונות לשאת סבל לאורך זמן, בעולם של מבחנים וניסיונות. יש בו יסודות של ביטחון באל, הבלגה מול רדיפות, והתמדה בדרך הישר, גם לנוכח קשיים מתמשכים.
זה מה שקורה כשממשלה מחליפה את הביטחון הלאומי בהנדסה דמוגרפית, ואת החירות האזרחית בשליטה בנרטיב. סטארמר לא סתם נכשל. הוא הפך את בריטניה לאזור דיכוי מבוקר, שבו אמת היא 'שנאה', מחאה היא 'קיצוניות', ושתיקה היא הדרך הבטוחה היחידה. זהו ניסוי ב'רפובליקת ווק לא דמוקרטית', שעטופה המילים יפות, וקיר סטארמר הוא הביורוקרט המחייך, שמוביל אותה לתהום.
מלחמה עם איראן ממש לא הסתיימה. היא נקלעה להשהיה שממתינה ללימוד ולהפקת לקחים מהמערכה האחרונה, במאמץ לבניית הגיון מלחמה איראני חדש, ובניין כוח מותאם לכך. ישראל זכתה בינתיים לפסק זמן להתארגנות מחודשת ולמיצוי פוטנציאל המציאות האסטרטגית שנוצרה בעקבות המלחמה הארוכה שהחלה בשבעה באוקטובר 2023.
סיפור הדחתו של יצחק זמיר מתפקיד היועמ"ש, היה במשך ארבעים שנה מיתוס מכונן ממש בהיסטוריה של מוסד היועץ המשפטי לממשלה. דוגמה ומופת ליועץ משפטי אמיץ שעמד על שלו – ושילם את המחיר. עתה, אחרי שנחשפו ניסיונות השכתוב של הפרשה, לא השכתובים של זמיר, לא ה"סדר" החדש בוויקיפדיה, ולא כל מהדהדי הגרסה המסולפת, יצליחו לשנות אותה. אבל הם כן ישנו, למרבה הצער, את האופן בו נזכור את השופט זמיר.
שופטי העליון אוהבים לקחת לעצמם כוח, אבל כאשר המדיניות שהם עצמם גיבשו (למשל: שפצור הוראות הפתיחה באש בפרימטר והחלשתן) קורסת, הם ממהרים לברוח מאחריות. ואחר כך, אותם גורמים רוצים שניתן לשופט עמית למנות משהי כמו אסתר חיות – שנושאת בעצמה באחריות לאסון של השבעה באוקטובר – לעמוד בראשות ועדת חקירה ממלכתית…
