האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
תשוו את השיח של שגרירת ארצות הברית בעיראק, אפריל גלאספי, עם סאדאם חוסיין ערב הפלישה לכוויית, עם המכתב של דונלד טראמפ לארדואן. גלאספי הייתה מאוד דיפלומטית. טראמפ הרבה פחות. אי אפשר להתבלבל בכוונתיו של טראמפ; ובדיפלומטיה, יש לזה חשיבות לא מעטה!
מלחמת הטילים השנייה היא המלחמה הבאה (הראשונה הייתה מלחמת יום כיפור…). האם ננצח את מלחמה הבאה? בוודאות, לא ננצח. סביר מאוד שאם לא נפעל נכון, ההרג וההרס שאנחנו עלולים לקבל כאן יהיו גדולים הרבה יותר מאשר במלחמת יום הכיפורים; זו המלחמה הארורה שאנחנו מציינים כעת 46 שנים להתרחשותה…
היזהרו שלא יעבדו עליכם, כאלה שלא למדו היטב את הנושא; ו/או אינטרסנטים; ו/או מי שרוצים להגן על שמם הטוב מפני שגיאות שעשו בעבר! רק לייזר כימי… רק הסקייגרד!
אין לנו מדינה אחרת. אזרחי ישראל במשך שנים ארוכות נתנו אמון עיוור בהנהגה הצבאית והמדינית לגבי שמירתה על ביטחונם של אזרחי ישראל. גם כאשר בסיומה של כל מלחמה, קמה ועדת חקירה או דרישה להקמתה, כתוצאה מכשלים חמורים בהנהלות ובהכנת הצבא למלחמה שגבו מאיתנו מחירים כבדים מאוד, העדפנו לשכוח; והאמנו, שהצבא מפיק לקחים, ובמלחמה הבאה זה כבר לא יקרה; אך, כל פעם מחדש התבדינו והכשלים הלכו והחריפו…
עד כמה מותר למפקד כפוף לערער על פקודה בשם מחויבותו לפקודיו הוא עניין גדול לענות בו. יש בהיסטוריה של צה"ל מפקד אוגדה, שהגיע עד שר הביטחון בערעוריו, וביצע, בסופו של דבר, פקודה שנראתה לו מיותרת (ושילם בדם רב של חייליו). אך צבא לא יכול לשאת תרבות של ערעורים, ובשורה התחתונה, הנחת המוצא לפעולתו הנורמלית היא, שמפקדים כחיילים מבצעים פקודות…
יירוט רקטות וטילים תוקפים ע"י טילים מיירטים? הדרך הזאת לוקה בחוסר סבירות קיצונית. חוסר סבירות היא כזו, עד כי לא ברור לי איך בחרו ללכת בדרך הזו; ומדוע המשיכו במשך 13 השנים האחרונות ללכת בדרך הזו? גם כשהיה ברור אז – ויותר היום – שהאויב האיראני מתעצם בכמות דמיונית של רקטות וטילים ובאיכות טובה…
רק כעת, כשממשל טראמפ החליט להוציא בבהילות את יתרת חייליו מסוריה ולהפקיר את הכורדים לגורלם אל מול צבא טורקיה – התוקפן ונטול המעצורים – נפתחה בפני אירופה האופציה להפגין את העליונות המוסרית שלה ולאיים ישירות על משטר ארדואן במעורבות צבאית. מיותר להזכיר שאף מדינה באירופה לא הרימה את הכפפה…
האחריות של גנץ ונתניהו למצב האסטרטגי הנוכחי שישראל נמצאת בו כמעט זהה. בניגוד לטבע – שבו אפילו אמבות לומדות – כל הגוורדיה הזאת, משני צידי הקשת הפוליטית, לא הצליחה להבין שלא רק קטיושות לא מחלידות; גם איראנים לא סתם ככה נעלמים. מסוריה או ממקומות אחרים…
ככל שזה נשמע מדהים ושערורייתי, העורף הישראלי לא נכנס כלל לתכניות הביטחוניות בעשור האחרון. זאת למרות שברור לחלוטין, שבניגוד לכל מה שהיכרנו בעבר, העורף יהפוך לזירה המרכזית של המלחמה הבאה. זוהי זחיחות, הפקרות וחוסר אחריות מוחלט של המנהיגות – הצבאית והאזרחית – בישראל…
אצל אובאמה – כמו אצל כל בואש מצוי – הריח הגיע אח"כ; ורק להזכיר לכם, שהריח בסוריה כולל: כמיליון הרוגים בסוריה; 3.6 מיליון פליטים סורים בטורקיה; 1.2 מיליון פליטים סורים בירדן; ועוד כמיליון פליטים סורים באירופה…
