האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
ה- 4 בפברואר הוא יום השנה לאסון המסוקים ב- 1997, שבו נספו 73 לוחמים וקצינים בדרכם ללבנון. אך טבעי הוא שאסון בסדר גודל כזה מקשה על העיסוק בהיבטים אחרים של התופעה, ויחד עם זאת ולמרות הכאב, עצם האירוע מאפשר לנו הצצה נוספת להיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה: צה"ל היה צריך להטיס חיילים כי לא שלט בצירים, בהיעדר הגנה מרחבית, המבוססת על אוכלוסייה אזרחית כמשענת לכוחות הסדירים. תחשבו יהודה ושומרון… תחשבו רצועת עזה…
במסמך אסטרטגיית צה"ל מוגדרת 'המערכה בין המלחמות' כמערכה פעילה ומתמשכת, שתכליתה להרחיק את המלחמה ולאפשר למדינה תקופת רגיעה ארוכה ככל האפשר. מחד גיסא, התמודדות נמשכת כזו אמורה להעצים את גמישותה האסטרטגית של מדינה, ומשאירה אותה דרוכה לקראת עימות גדול. מאידך גיסא, זוהי הליכה על סף הכאוס, שטומנת בחובה, כל העת, סכנה להידרדר למלחמה אמיתית…
חישבו על משמעות דבריו של שר הביטחון, נפתלי בנט: מדינת ישראל איננה מצליחה לפגוע במאמצי ההתבססות האיראנית בסוריה. היא מצליחה לעכב אותם אבל לא יותר מזה!
את המונח הזה, "הרי בלאו הכי" טווה ד"ר יוסי ביילין, כאשר ניסה לשכנע שישראל צריכה לוותר על הכפרים הערבים שסופחו לירושלים. בלי קשר, האם צריך לוותר עליהם אם לאו, הטיעון שלו היה, שמכיוון שבלאו הכי, הישראלים מדירים רגליהם ממקומות אלה, מחמת הטרור והחשש לחייהם, זו סיבה מספקת למהלך ההתנתקות…
כבר אי אפשר יותר לומר שאנו "וילה בג'ונגל", לפחות לא בתחום השחיתות. מדינות באזורנו, קטאר ואיחוד האמירויות, נתפסות כפחות מושחתות מישראל. מדינות נוספות, שדורגו בעבר כמושחתות, "מאיימות" להתנקות משחיתות ולהפוך לנקיות יותר. כך, עולה ממדד השחיתות הנתפסת שפורסם לאחרונה…
מאמר זה מביא את ההשלכות הביטחוניות של מה שפרטתי במאמרי: 'המהפכה התעשייתית הרביעית מייצרת עולם חדש מאתגר ומסוכן'.
בתחום הביטחוני צפוי שההצטיידות וההטמעה של הטכנולוגיה החדישה תהיה מהירה ביותר…
רצף האירועים הכלל צה"לי הוא לא מקרי! צה"ל עסוק יותר ביחסי ציבור מבהשלטת משמעת… פקודות לא ממולאות… איש לא מוודא ביצוע!
במציאות האיומים המתהווה, בחיזבאללה מצפון ובחמאס מדרום ובהצטברות חסרת תקדים של איומי האש הרקטית על העורף הישראלי, גוברת הסבירות לתרחיש המחייב את צה"ל לפעולה במקביל בשתי הזירות…
אין ספק כי שיפור רמת ואיכות החיים הוא רצוי ונשאף על בני האדם באשר הם, אך לא באותו סדר עדיפות. סדר עדיפות זה שונה מתרבות אחת לאחרת. בעוד שהיא בעדיפות עליונה במערב – היא אינה כזו במזרח.
לא ניתן למנוע מיריב להתחמש. אבל, יש להיערך נכון למצב החדש הזה!
