הנשיא הלבנוני מפריח רמזים על נורמליזציה ואפילו על שלום, ופתאום רבים בעם ישראל נמסים... תגידו, באמת בא לכם שגרירות ישראלית בבירות? לא למדתם לקח?

כשבכיר ו/או ארגון חווים ירידה באמון הציבור ובלגיטימציה שלהם, פעולה אקטיבית - כמו מכתבו של סולברג לכהן-אליה - יכולה להועיל, רק אם מפלס האמון והלגיטימציה גבוה דיו. מתחת לסף קריטי – ושם מערכת האכיפה והמשפט מצויים – כל פעולה נתפסת כבדיחה, חושפת את הפחד שמאחוריה, ומעודדת אחרים להמשיך ולהכות בה.

אל תיתנו ל"חמוצי המלחמה" להחליש אתכם, קרוב כל כך לנקודת ההכרעה. המציאות בשטח חזקה מכל פרשנות באולפן, והאמת, בערבו של יום, תמיד צפה מעל המים.

הפמיניזם לא מת ככלות הכל, הוא רק היגר לאיראן. בעוד שבמערב הוא הפך לאקדמי, טרחני ומנותק, הוא נולד שם מחדש בעוצמה אדירה. שם, נשים אינן נלחמות על "שפה מכילה", אלא על הזכות לנשום, לראות שמש ללא כיסוי ראש, ולצעוד ברחוב ללא פחד. תחת הסיסמה "אישה, חיים, חירות", מזכירות נשות איראן לעולם מהו פמיניזם אמיתי.

המלחמה החדשה בצפון, מעניקה במבט זה תוקף מחודש לתפיסת הביטחון הלאומי הישראלית, בתביעתה הישנה להיערך - במקביל להסדרים - בגבולות בני הגנה. 

תחת מילים יפות, כמו: "לכידות", "סולידריות" ו"יציבות", מציע ד"ר יוסף זהר מתווה כניעה לדינמיקה של ניסיון ההפיכה המתבצע בישראל מאז 2015, מועד תחילת 'מסע הציד' נגד בנימין נתניהו. הנה ביקורתי על הצעתו, והוא בהחלט מוזמן להשיב.

ההתעקשות על משפט עד תומו תבטיח דבר אחד בלבד: שגם ראש הממשלה ימשיך עד תומו. השאלה היחידה היא של מי יהיה התום הזה: שלו, של המערכת, או של כולנו יחד.

היו מומחים שהביעו תמיהה על ההיגיון בהחלטת ההצטרפות של חיזבאללה למלחמה. אלא שמה שנראה לכאורה כהחלטה תמוהה ובלתי מובנת, מנקודת מבט של רציונליות מערבית, ניתן להסביר בהנחה שכנראה יש לאויב הגיון אחר,  ואף הוא לגמרי רציונלי.

שלושה שופטי עליון מתוך 11 שופטים מכהנים, אליהם אפשר להוסיף את יצחק עמית ועוד כמה שופטים אולטרה שמאלנים והנה לנו בג"צ שפוגע יום יום, פסיקה פסיקה ביכולת של ישראל להגן על עצמה מפני איומים מבחוץ ומבית.