גרשון הכהן

אחת הטכניקות האפקטיביות; בעולם המדיה, הפרסום והשיווק היא לשבש מושגים ש'מפריעים' לך, בדרך של הקניית משמעות שונה, שלילית. כך למשל, בתגובה לפיצוץ תפילות יום הכיפורים 2023, בכיכר דיזנגוף, ע"י אנשי המחאה, הצביעו ראש עריית תל אביב רון חולדאי, ויאיר לפיד, יחד, על אשמת "גורמי קיצון דתיים ומשיחיים"… מדוע? כי אין ציונות בלי משיחיות.

ההתנגדות לרפורמה הצליחה לנתק את אנשי ההתיישבות מרוב העם, לא בגלל שיש להם משהו נגד ההתיישבות, אלא בגלל שנוצר במתכוון פחד מהחבורה הזאת, שמתעתדת "לשים עלינו דיקטטורה", לפגוע בזכויות הנשים ולהעבירן למושבי האוטובוס האחרונים, להתנכל ללהט"בים וכדומה. האיומים הללו מדברים אל רוב העם, ואנחנו זקוקים לעם במאבק העיקרי שלנו, על יהודה ושומרון.

במלחמה, בניגוד למשחק כדורגל, הניצחון תלוי לא רק בתוצאת הקרבות אלא גם בסיפור שמספרים עליה. בכל מה שקשור לסיפור המלחמה, בהתבוננות במה שהיא חוללה למדינת ישראל, החברה הישראלית חמקה מהתמודדות פתוחה ומקיפה במכלול הרחב של התופעות שהמלחמה הזו חוללה. 

במציאות הקיימת, אין סיכוי להגיע לפשרה ולהסכמה מתוך כבוד והכרה הדדית. במקום הזה, רק שתי דרכים אפשריות להנהגת הקואליציה: מאבק חזיתי עד כדי סכנת מלחמת אחים, או התחמקות מודעת טקטית ממאבק, בשאיפה לעקוף את סכנת ההתנגשות האלימה הרת האסון.

במבט להווה ולעתיד, מתווה רבין כפי שהוצג באוקטובר 1995, עם התוויית מרחב שטחי C ומפעל ההתיישבות הפרוס בו, כחיוני לביטחון מדינת ישראל, הפך למעשה למתווה המכונן, הלכה למעשה, את האסטרטגיה של ממשלות נתניהו בזירה הפלסטינית.  

תקציר: לא קל לזהות תפנית אסטרטגית ברגע התהוותה. המציאות הביטחונית מציבה את מדינת ישראל בפני מצב אסטרטגי חדש שלא הכרנו עד כה, ומאלצת אותה להתמודד עם תפנית כזו. [מאמר זה ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד … להמשך קריאה

לכל מופע של התבטאויות מימין נגד הנהגת מערכת הביטחון, במיוחד כנגד אלוף פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס, מתלווה גל גינויים. במקום עוד קלישאת גינוי, הייתי רוצה פשוט לשאול: תגידו השתגעתם? ההתבטאויות האלה פוגעות קודם כל במי שמעלה אותן, אבל מעל לכל הן מסכנות את עתיד מפעל ההתיישבות!

העם היהודי בארץ ישראל אינו יכול להכריע בשאלות היסוד ואף מוטב לו שלא לחתור לכך. בימים אלה של חרדה לעתיד מדינת ישראל, החברה הישראלית  זקוקה מחדש להנהגה לאומית, ברוח דרך האמצע המכילה והמסנכרנת של בן גוריון.

הפער בין מושג הממלכתיות שקבע בן גוריון, לבין השימוש שנעשה במושג בשיח הפוליטי הישראלי העכשווי, מתמצה בהבחנה בין ממלכתיות בתפיסה רחבה בהקשר הייחודי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לבין ממלכתיות בתפיסה רזה המתכנסת לציות לשלטון החוק ולהתנהלות פוליטית הגונה. השימוש של בן גוריון במושג היה ייחודי ובלעדי למורשת ישראל ולאתגרי גאולת עם ישראל.