האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
פרנסואה אבוטבול – בנו של העבריין המיתולוגי פליקס אבוטבול, ואחיו של עבריין חשוב אחר, אסי אבוטבול – היה ראש ארגון פשע ויעד חשוב של המשטרה, שהתמחה בגביית חובות על ידי סחיטה, אלימות, ואיומים. הוא סיים את חייו בגיל צעיר, בתחילה בבדידות של תאי מעצר או של דירות מקלט יוקרתיות; ולבסוף, בצרור כדורים בתחנת דלק בשרון, והוא בן 40 בלבד…
בהיבט האסטרטגי הכולל – ובלי קשר לדעות פוליטיות של ימין ושמאל – אין מחלוקת בקרב מומחים להיבטים השונים של משא ומתן, כי ה'משאים ומתנים' שניהלה ישראל – כמו גם ההתנהלות, במקרים רבים, מול שליטים מזרחיים ועמיהם – היו אולי מלאי רצון טוב, אך לקו בחובבנות רבה ובטעויות כבדות משקל. במאמר הקודם "שובו של המשא ומתן (1)" עמדתי על ההבדלים בין פרדיגמת החשיבה המזרחית לזו המערבית. במאמר זה אבקש להרחיב על חוקי הבזאר של המזרח התיכון בעת ניהול משא ומתן.
כמה פעמים שמענו מפקדי משטרה, בכל הדרגים, המצהירים, עם כניסתם לתפקיד, על כוונתם להפוך סדרי עולם ולהנהיג שינויים דרמטיים? כמה פעמים גילינו, כשעברה הסערה, כי השינויים הללו מוכרים לנו משום מה? כמה פעמים ניסו 'למכור' לנו 'חידושים' לכאורה, שלא היו אלא עטיפה מחודשת לשיטות עבודה שהכרנו היטב בעבר?
מערכות מורכבות דרכן להזדקן, והזקנה היא תמיד געגוע – כמעט אצל כולם – לימים טובים יותר. כך בעלי חיים, כך צמחים, כך בניינים וכך גם ארגונים. הם מאבדים את הקשר עם המטרה שלשמה הארגון נוצר, הופכים למקובעים ולחסרי יצירתיות, ועיקר תשומת הלב שלהם מושקעת בעצמם. אבל בחיים כשמישהו משלם, מישהו תמיד מרוויח… ומי ש'גוזר את הקופון' בארגונים מזדקנים, הם, בדרך כלל, העובדים…
ספר דברים נפתח במפקד צבאי גדול שמבצע משה על פי צווי האל. במפקד זה, לא שותף שבט לוי, שהיה עסוק במלאכת הקודש במשכן. בוויכוח הבלתי נגמר על פטור בני הישיבות בתקופתנו, יש המסתמכים על הנאמר בתחילת ספר במדבר, והיו שרצו להביא ראייה לדבריהם מלשונו של הרמב"ם. אולם אין בידם אלא פלפולי סרק. הפסק החשוב ביותר בנושא – של החזון איש – נשמט לא אחד מזיכרונם, ולא בכדי. לפי פסיקתו, למתן הפטור הגורף, הנהוג כיום, אין בסיס או מקור הלכתי בר תוקף.
ההיסטוריה מלמדת, שארגוני פשיעה רבים מתקשים להתאושש לאחר שמנהיגיהם יצאו לגלות ארוכה או ריצו תקופות מאסר ארוכות. כך קרה, למשל, למשפחת אבוטבול מנתניה, למשפחת אברג'יל ולזאב רוזנשטיין. גם שלום דומרני עובר היום את הקשיים הללו…
עטיית כיסוי ראש על ידי פוליטיקאיות ונשות פוליטיקאים מערביים, נעשית על מנת 'לכבד ולא לפגוע ברגשות', אולם, משיגה את המטרה ההפוכה באורח חשיבה מזרחי. היא הוכחה לעוצמת המוסלמים על הכופרים, ולכך שניתן להתעלם מרצונותיהם ולדרוש מהם עוד ועוד; ולהפך. ההגעה עם שיער פזור – כנהוג במערב – מבטאת את עוצמת האורח. היא מהווה אליבי לצורך של מנהיג מוסלמי להגיע להסכם, שבו גם ייאלץ להתפשר. לכן, בין היתר, פוליטיקאים ערביים בזים להילרי קלינטון ולברק אובמה, ומעריצים את דונלד טראמפ.
חלוקת ירושלים לא רק תהפוך את ירושלים לעיר קצה, פרבר של גוש דן, היא גם תשמוט מידי מדינת ישראל את התנאים הגאוגרפיים לשליטה בגב ההר ובבקעת הירדן. היא תצמצם את מדינת ישראל למדינת חוף ברצועה הצרה לאורך הים, עליה כבר כיום מרוכז רוב מוחלט של האוכלוסייה היהודית בארץ. ללא מרחב ירושלים הנתון באחיזה ישראלית במלוא היקפו, לרצועת החוף הצרה הנשלטת מרכסי ההרים ממזרח אין יכולת קיום ממשית.
אי הוודאות לעולם תהיה חזקה יותר מכל מרכיב אחר שבשליטתנו… כך גם לגבי הקשר שבין הצלחה בניהול ותגמול, כמו במקרה פיטוריו של יו"ר המועצה המצליח של נאות חובב, אנדרי אוזן. אז חשוב שתצטיינו חברים… אבל חשוב לא פחות שתדעו שהקשר שבין הצטיינות לתגמול הוא, פעמים רבות, מקרי בלבד!
אם אנשים מתעדים את קורותיהם בפייסבוק, אז למה עבריינים לא? התשובה ההגיונית היא, כיוון שתיעוד מעשים פליליים עלול להפליל אותם. אבל מסתבר שתאוות הפרסום מתגברת פעמים רבות על החשש להיתפס. כך למשל, בינואר 2017, התעללו נערים בנכה חסר ישע ותיעדו זאת בפייסבוק בשידור חי. ויש גם מקרים שהפרסום דווקא משרת את המבצעים. זה למשל המצב במקרה של מה שמכונה 'רוצחי הפייסבוק', הפועלים מדחף של נקמה.
