מאיר גלבוע: השחרור מכבלי המתנה
לקראת חג החירות בואו נשחרר את עובדי הציבור מכבלי המתנות, והם ישחררו את עצמם מהשעבוד להן בסירוב מנומס לקבלן!
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
לקראת חג החירות בואו נשחרר את עובדי הציבור מכבלי המתנות, והם ישחררו את עצמם מהשעבוד להן בסירוב מנומס לקבלן!
הלקח הכללי מהקטע "דיינו" בהגדה של פסח: בכל מצב יש גבול למה שמגיע לנו. בכל מצב מגיע לנו הרבה, אבל לא הכל. בכל מצב, חלק מגיע לי רק אם אני טורח במיוחד, רק אם אני ראוי לו במיוחד. הרבה מגיע לי כאדם, מגיע לי כאזרח, מגיע לי כתושב, לא משנה מי אני ומה אני. אבל מגיע לי יותר, רק במסגרת הסדר הוגן, שבו יש לי גם חובות ולא רק זכויות.
ביסוד ההתהלכות האמונית, מונחת השאלה איך מתקיימים עם תודעת ה'העדר', ולעתים אף מה שנראה כנטישת האל את מאמיניו המייחלים לו. חוויית החיים מלמדת איך דווקא בעומק ההכרה במצוקת ההעדר, טמון כוח האמונה כמקור עוצמה…
דוח מטריד פרסם השבוע מבקר המדינה בנוגע למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) ולטיפול המערכתי בתלונות על אלימות שוטרים. הדוח נותן ביטוי נוסף לביקורת -שהועלתה בהקשרים שונים בשנים האחרונות – לפיה חלק גדול מהתלונות על אלימות של שוטרים כלפי אזרחים נותרות ללא בדיקה וללא כל טיפול. ביקורתו של מבקר המדינה מכילה קריאה ליועץ המשפטי לממשלה לערוך בחינה מחודשת של תפיסת העבודה ואופן ההתנהלות של מח"ש.
'סוכני שינוי' (key influencers או change agents) הם העובדים העוצמתיים, שיכולים להניע את חבריהם לעבודה להיות שותפים בשינויים שההנהלה מכניסה, או לחלופין, להתנגד אליהם. עובדים אלה מנהיגים, בדרך כלל – באופן בלתי פורמלי – קליקות של עובדים, או משמשים 'מתווכים' בין קליקות כאלה. דרך 'סוכני השינוי' ניתן להגיע בממוצע – ולהשפיע ישירות – על 85% מהעובדים…
התקיפה בסוריה בוצעה למרות נוכחות רוסית מסיבית בסוריה, והיא מעבירה מסר חד משמעי וחריף לכל מי שהשתולל באזורים שונים בעולם ב- 18 שנה האחרונות: לפוטין, לסינים, לאיראנים ולצפון קוריאנים: יש שריף חדש בעיר והוא מתכוון למה שהוא אומר ברצינות!
"… פקד א' הנכבד, אומר לך משהו שאינך יודע. אנחנו יושבים בלוד, השאלות שאתה שואל אותי על לאודר, סער ונוספים לא היו נשאלות אילו נחקרתי לפני חצי שנה, לפני שהיחסים בין נתניהו ללאודר הידרדרו ולפני פרישת סער מהפוליטיקה. אגלה לך שמקור השאלות הללו כנראה לא כאן בלוד, גם לא במטה הארצי של המשטרה בשייח ג'ראח, אלא משורשרות לכאן דרך סוכני משנה מרחוב בלפור בירושלים…".
נקודת המוצא של הציונות הדתית הייתה המקף, כנקודה מחברת בין קטבים שונים. היום, הכיפה הסרוגה הולכת ונהיית זהות בפני עצמה, שמשוחחת את עצמה לדעת בתוכה, אבל מאבדת את היכולת לייצר מרחב משותף לעיצוב החברה הישראלית: כשהיא משפיעה מתוך עמדות סמכות שבידה, היא עושה את זה בשפה הפנימית שלה, מתוך ההנחה שהתשובות בידה…
המחלוקת בין הפרושים לצדוקים – בדבר מי רשאי להקריב את קרבן התמיד בפרט, ואת קרבנות הציבור בכלל – הוכרעה זה מכבר. מה הדבר שנשאר ממחלוקת זו רלוונטי לימינו אנו? לטעמי הרלוונטיות של מחלוקת זו נעוצה בעובדה מי רשאי לקחת חלק בפולחן הדתי הכולל. האם אלה יחידים בלבד, מורמים מעם, או שעבודת האל שייכת בכולם ולא רק ביחידים. הפרושים הכריעו כאן כי הפולחן הדתי משותף לכולם, וזו אמירה נוקבת כנגד התפיסה שפולחן זה שייך רק ליחידי סגולה. התפיסה הזאת של הפרושים היא העיקר במחלוקת זו שטעמיה נשכחו זה מכבר; כמו מגילת תענית, שבטלה לאחר חורבן בית שני.
'עובדים מנותקים' כעובדים, שאינם מחוברים אפילו בקשר איכותי אחד עם העובדים / המנהלים האחרים בארגון. עובד מנותק הוא פרודוקטיבי פחות מעובדים מחוברים, אבל מחוברות של עובדים היא בראש ובראשונה בעיה ניהולית. לא של העובדים!