צדיק ורע לו: אנדרי אוזן הולך הביתה…

אי הוודאות לעולם תהיה חזקה יותר מכל מרכיב אחר שבשליטתנו… כך גם לגבי הקשר שבין הצלחה בניהול ותגמול, כמו במקרה פיטוריו של יו"ר המועצה המצליח של נאות חובב, אנדרי אוזן. אז חשוב שתצטיינו חברים… אבל חשוב לא פחות שתדעו שהקשר שבין הצטיינות לתגמול הוא, פעמים רבות, מקרי בלבד!

רוצחי הפייסבוק והווטצאפ

אם אנשים מתעדים את קורותיהם בפייסבוק, אז למה עבריינים לא? התשובה ההגיונית היא, כיוון שתיעוד מעשים פליליים עלול להפליל אותם. אבל מסתבר שתאוות הפרסום מתגברת פעמים רבות על החשש להיתפס. כך למשל, בינואר 2017, התעללו נערים בנכה חסר ישע ותיעדו זאת בפייסבוק בשידור חי. ויש גם מקרים שהפרסום דווקא משרת את המבצעים. זה למשל המצב במקרה של מה שמכונה 'רוצחי הפייסבוק', הפועלים מדחף של נקמה.

יוסף זהר: סטטיסטיקת ההרשעות בישראל

גם אם קיימים עיוותים באופן הצגת הנתונים על הרשעות בבתי משפט בישראל, הרי שהם עקביים לאורך השנים, והמגמה שלהם מצביעה על העלמות הזיכויים במשפט הפלילי בישראל. לשם השוואה בשנת 2008, בה רק אחד מאלף הכרעות דין בישראל הסתיים בזיכוי הנאשם, עמדו שיעורי ההרשעות בבתי המשפט הפדרליים בארה"ב על כ-90%; ובבתי המשפט במחוזות באנגליה על כ-82%.

אבי הראל: על מצוות חברתיות וחוקי יסוד

בניגוד לתרבויות המזרח העתיק, שבהן הייתה החמלה החברתית תלויה בשליט וברצונותיו, המקרא קובע את החוקים החברתיים שלו ללא זיקה לשלטון כזה או אחר חוקים אלה הינם מוחלטים ואינם ניתנים לשינוי בידי איש. גישה כזו צריכה להיות גם בימינו ביזמה לחוקק את חוק יסוד הזכויות החברתיות, שיחייב את השלטון המרכזי במתן הזכויות החברתיות המלאות לכל אזרח באשר הוא, במנותק מכל שיקול פוליטי או מגזרי כלשהו.

אברהם מילרום: אל קאפונה – העבריין ה'סלב' הראשון

פושעים מסוימים אינם נתפסים בעיני כולם, בהכרח, כפושטי-רגל מבחינה מוסרית; חלק מהם אף רואים את עצמם כשונים מיתר העבריינים, וגורמים לשינוי משמעותי בתפיסתנו, 'מהו פושע', ואיך הוא אמור להתנהג. כזה הוא, למשל, אל קאפונה.

גרשון הכהן: אהוד ברק מתעלם מהסכנה

לקראת ביקור טראמפ וציפייתו "לממש עסקה", ראוי להביע עמדה ישראלית בעלת בסיס הסכמה לאומי רחב: כן למתווה רבין, על בסיס עקרונות נאומו האחרון, לא למתווה קלינטון- ברק.

יאיר רגב: ההיבט החוקי של הפוליגרף במשטרה

נוכח הפגיעה בזכויות מוגנות הכרוכה בבדיקת הפוליגרף, ובעיקר נוכח הפגיעה בזכות לפרטיות העלולה לעלות עד כדי פגיעה בכבוד האדם, ולאור בעיות אמינות לא קלות של הבדיקה, ראוי להסדיר בחוק את השימוש במכשיר הפוליגרף ביחסי עבודה כולל במשטרה ובכלל בשירות המדינה.

פנחס יחזקאלי: פוליגרף במשטרה – למה הם נעלבים?

הנה שוב נעלבים: המפכ"ל אלשיך והשר לביטחון פנים ארדן ביקשו לקבוע בחוק, נוהל מסודר לבדיקות במכונת אמת לקצינים בדרגת ניצב. אבל יו"ר ועדת הפנים, ח"כ דודי אמסלם, התנה את קידום החוק בכך שכל קציני החקירות ייאלצו לעבור את הבדיקה. במשטרה זועמים: "אף מקום עבודה לא היה מאשר זאת"… למה? כלום אחרי הניסיון המצטבר של הציבור ברמת האמון והאחריותיות המשטרתית, באמת מגיע לה יחס שונה?

שובו של המשא ומתן…

בהיבט האסטרטגי הכולל – ובלי קשר לדעות פוליטיות של ימין ושמאל – אין מחלוקת בקרב מומחים להיבטים השונים של משא ומתן, כי ה'משאים ומתנים' שניהלה ישראל – כמו גם ההתנהלות, במקרים רבים, מול שליטים מזרחיים ועמיהם – היו אולי מלאי רצון טוב, אך לקו בחובבנות רבה ובטעויות כבדות משקל. רוב הטעויות הללו נבעו מכך, שמנהיגים ומנהלי משא ומתן ייחסו לפלסטינים פרדיגמה של חשיבה מערבית, בעוד אלה מונעים על ידי פרדיגמה של חשיבה מזרחית, השונה ממנה תכלית שינוי. לחלופין, במקרים שבהם ניסו מנהיגים ישראלים לדבר ב'פרדיגמת חשיבה מזרחית' הם שגו, הפכו לנלעגים, והחמירו את המצב עוד יותר…

פנחס יחזקאלי: רשות השידור – קריסה 'לפי הספר'

אין צדק! בשעה שעובדי חיפה כימיקלים פוטרו 'מתחת לרדאר', ללא סיקור תקשורתי, היה הציבור הישראלי שותף דומם – לאורך זמן – לפרפורי הגסיסה הארוכים של רשות השידור. אבל, בדיון הנסיבות קריסתה של רשות השידור יש דווקא צדק רב, ומומלץ ללמד אותן בפקולטות לניהול באוניברסיטאות, מפני שהקריסה הזו התממשה ממש לפי הספר…