פנחס יחזקאלי: הווק, מכת ה'נעורות'. סדר תרבותי פרוגרסיבי מטורלל

מטרת הווק (WOKE) זהה למטרות הבולשביזם בתחילת המאה העשרים, ולמטרות האנרכיסטים מאז ועד היום: "עולם ישן עדי יסוד נחריבה!". הוא עושה זאת דרך שליטה בשפה ובתודעה, השתלטות ו/או פירוק היררכיות ומבני כוח מסורתיים, יצירת "דת חילונית" חדשה ומוקד כוח גלובלי, והצבת השוויון תחת המריטוקרטיה (החתירה להישגים, תוך קידום המתאימים ביותר).

פיל בחנות חרסינה: החוזים בכוכבים

האם השתנה משהו במזרח התיכון, מאז הציע שמעון פרס להפוך את ההתנחלויות ברצועת עזה ל'קלאב מד'? לא אצל אהוד ברק ויאיר לפיד, שמתעקשים לדבוק בדקלומים הישנים, כאילו לא השתלט חמאס על הרצועה לפני יותר מעשור וכאילו אין לקחים להסיק משנות עיראק ואפגניסטן…

אודי מנור: בזכות קטעים כאלה, אני אוהב היסטוריה…

כך או אחרת, ברור לחלוטין מדוע יש אנשים – המפורסם והבכיר ביניהם היה שמעון פרס – שחשבו ואמרו שאין טעם ללמוד היסטוריה. מילא חשבו ואמרו, במקרה של שימון פרס, גם עשו (תכנית הייצוב כללה בתוכה בין השאר קיצוץ של מאות אלפי שעות לימוד. את התוצאה אנו רואים היום ברמה הגבוהה מאד של הבורות הישראלית)…

שמעון פרס: היחסים בין משה דיין לדוד בן גוריון

בן-גוריון חשש, שלמרות שהעם היהודי הצטיין בנביאים, הצטיין במפקדים והצטיין במלכים, הוא היה חסר, באופן כרוני, מדינאים. הוא חשב, שהחורבן שפקד אותנו פעמיים, נבע מחוסר יכולת מדינית של העם היהודי. הוא חשב, שלעם היהודי יש כושר נבואי, אך אין לו כושר מדיני. אין חוש של פרופורציה, אין יכולת הבחנה מוקדמת, מתי עלול להתרחש אסון או מתי נולד סיכוי…

גרשון הכהן: אהוד ברק מתעלם מהסכנה

לקראת ביקור טראמפ וציפייתו "לממש עסקה", ראוי להביע עמדה ישראלית בעלת בסיס הסכמה לאומי רחב: כן למתווה רבין, על בסיס עקרונות נאומו האחרון, לא למתווה קלינטון- ברק.

פנחס יחזקאלי: שמעון פרס והתרבות האסטרטגית הישראלית

'הסכמי אוסלו' היו אמורים להזניק את שמעון פרס לגדול שבהישגיו, ולהעצים את הילת פרס הנובל שקיבל. תחת זאת, הם נחשבים בעיני רבים לטעות הגדולה מכולן של המדינאות הישראלית. הם הפכו אותו לשנוי במחלוקת בציבוריות הישראלית; והיעדר חשבון הנפש בעקבותיהם, הוא אחד הגורמים החשובים לשקיעת השמאל הישראלי.

עפר גרוזבארד: למה נכשל שמעון פרס עם המזרח התיכון החדש?

הבדל התרבויות מסביר מדוע דחו עמי הסביבה את החזון של פרס על "מזרח תיכון חדש". העולם הערבי נעלב מהגישה של "נעזור לכם". הם ראו את הנרקיסיסטיות ואת התנשאות, את מיקוד השליטה הפנימי: "יש לנו יכולת, תתפעלו מאיתנו…" ולא רצו חלק בזה…