תקציר: 'טיוח תיקים' הוא 'תמונת המראה' של 'תפירת תיקים', מכלול פעולות – ולעתים המחדלים – שמטרתם למנוע מתיק חקירה להגיע לבירור מלא, מקצועי ושוויוני.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בתקופת שירותי במשטרה וכנראה גם היום, בשל עומס התיקים הגדול ביחס לחוקרים, בכל שנה הייתה מצטברת כמות תיקים גדולה שלא נחקרו. לפני סוף השנה, כדי לשפר נתונים סטטיסטיים, הייתה מתמנית 'חוליית חיסול'. החוליה הזו לא חיסלה עבריינים. היא 'חיסלה תיקים'. משמע, גבתה עדויות באופן שהפך את התיק לבלתי ניתן להעמדה לדין, והוא היה נסגר ויורד מסטטיסטיקת התיקים הפתוחים. פעמים רבות צוינו חברי היחידות הללו לשבח ואף זכו לפרסים שונים על 'הצטיינותם'...

זוהי דוגמה קלאסית של 'טיוח תיקים' מסיבות ביורוקרטיות.

אבל, השחיתות המוסדית הגדולה של טיוח התיקים מתרחשת מסיבות פוליטיות

המקרה הבולט האחרון הוא כמובן פרשת היועמ"שית / פצ"רית, שחקירתה תסיים בוודאות את הקדנציה של היועמ"שית בהרב מיארה וחבר עוזריה הבכירים, ותביא כפי הנראה להעמדתם לדין. בפרשה זו, יצאה מערכת האכיפה כולה מגדרה - בג"ץ, פרקליטות והקליקה השלטת בחקירות המשטרה - כדי לוודא שתוכשל כוונת הממשלה למנות חוקר מיוחד בפרשה, ובינתיים, מתקיים בפרשה זו טיוח אדיר ממדים, לעין כל (תוך שתיקה והעלמה מכוונת של תקשורת הליבה).

להלן מעשי הטיוח העיקריים בתיק זה:

• היועמ"שית מונעת מפגש בין שר הביטחון למפקד להב 433, לאחר שדוברת הפרקליטות הצבאית כשלה בפוליגרף והודתה בהדלפת סרטון שדה תימן המזוייף.
• היועמ"שית משתלטת על החקירה למרות היותה חשודה בה, וממנה את סגן הפצ"רית לחקור.
• סגן הפצ"ר כצפוי, אינו מבצע חקירה אמיתית, וטוען שביצע את שנתבקש ע"י הפרקליטות, ואף זכה לשבחים על כך.
• היועמ"שית מעלימה מהיועצת המשפטית של משרד המשפטים את העובדה ששנים מעוזריה הבכירים מנעו את עצמם מעיסוק בפרשה.
• היועמ"שית מוסרת תצהיר שקרי לבג"ץ על תוצאות החקירה.
• הפצ"רית אינה נעצרת בזמן ואינה נחקרת, והטלפון שלה לא נתפס, מה שמאפשר לה לביים את תרגיל ההתאבדות וזריקת הטלפון לכאורה למים, ולביים את מציאת הטלפון ששרד טעון ומאותחל בעומק המים המלוחים...
• ניצב מני בנימין מפקד לה"ב 433, נדרש להגיע לפרקליטות לפתיחת חקירה עם מומי משולם מחוקרי נתניהו. כשהוא מסרב, הוא מסוכל: נעצר ומושפל לעיני פקודיו. לצורך הרחקתו מהחקירה, 'נתפר לו תיק', שיסתיים כמובן בכלום ושום דבר.
• החקירה עוברת לראש אגף החקירות, ניצב בועז בלאט, שממנה לידו קבוצת חוקרים בעלי עבר ב'תפירת תיקים', ומחביא אותם במשרדי המלמ"ב (יחידת החקירות של משרד הביטחון), כדי למנוע הדלפות מחוקרי לה"ב 433. בלאט מצהיר שהיועמ"שית אינה חשודה ונעשה מאמץ לתחום את החקירה לפרקליטות הצבאית בלבד, למרות עדות סגן הפצ"רית שקיבל הנחיות מהפרקליטות, שאף שיבחה אותו על עבודתו.
• בג"ץ מאפשר בתחילה מינוי חוקר מיוחד ע"י שר המשפטים, בתנאים בלתי אפשריים. מופעל לחץ על מועמדים פוטנציאליים שמסרבים לקבל על עצמם את החקירה. בג"ץ פוסל את מועמדי שר המשפטים ומרוויח זמן יקר לצוות החקירה להשלים את החקירה המצומצמת.
• בג"ץ פוסל פה אחד את הדחת היועמ"שית.
• ראש אגף החקירות מודיע שהחקירה לפני סיום. נעשה מאמץ לסיימה ולהעבירה לפרקליטות, לפני כניסת חוקר מיוחד לתפקידו.

טיוח תיק חקירה מהו? המשגה

טיוח הוא מכלול פעולות – ולעתים מחדלים – שמטרתן למנוע מתיק חקירה להגיע לבירור מלא, מקצועי ושוויוני. טיוח יכול להתבצע ע"י צוות החוקרים אבל יכול גם להיות פעולה מערכתית של כלל גורמי האכיפה: משטרה - פרקליטות ואפילו בג"ץ, כפי שקורה בפרשת היועמ"שית / פצ"רית.

טיוח יכול להתרחש בכל שלב:

• בשלב קבלת התלונה;
• במהלך החקירה;
• בהחלטה על סגירת תיק;
• ע"י בג"ץ בעתירות רלוונטיות המוגשות אליו;
• או בשלב העמדת החשוד לדין.

'טיוח תיקים' (Cover-up) הוא עוד כלי של שימוש לרעה באכיפת החוק לצרכים אחרים. זוהי תמונת הראי של 'תפירת תיקים'. אם “תפירת תיקים” היא שימוש לרעה בכוח האכיפה כדי לייצר אשמה במקום שאין כזו – הרי שטיוח תיקי חקירה הוא השימוש לרעה באותו כוח בדיוק, אך בכיוון ההפוך: מניעת גילוי האמת, חסימת אחריות פלילית והגנה על חשודים מסוימים מפני מיצוי הדין. שני המצבים שונים בתכלית המידית, אך זהים במהותם: עיוות מכוון של מערכת הצדק.

טיוח איננו כשל נקודתי, אלא דפוס מוסדי וסטייה ארגונית. הוא אינו נולד מטעות אנוש, אלא מהחלטה – גלויה או סמויה – שלא נכון, לא כדאי או לא רצוי שהאמת תצא לאור. המאפיין המרכזי של הטיוח הוא החלטות לא־מקצועיות שמוסוות כהחלטות מקצועיות.

הוא מהווה משל מעמיק על הפרדוקס של הכוח: לעתים קרובות, הניסיון להסתיר את החטא הופך לחטא חמור ומשמעותי יותר מהמעשה המקורי.

מנגנוני הטיוח השכיחים:

1. אי־פתיחת חקירה מלכתחילה: תלונה “נתקעת” בשולחן, מסווגת כלא פלילית, או מועברת בין גורמים עד שהיא מתאדה. זהו הטיוח היעיל ביותר – כי אין תיק, אין ביקורת.
2. חקירה רשלנית מכוונת: אי־גביית עדויות קריטיות, “שכחת” מצלמות אבטחה, הימנעות מעימותים, דחיית פעולות חקירה עד לפקיעת מועדים. החקירה מתקיימת – אך ריקה מתוכן.
3. סגירת תיק בעילה גמישה: “חוסר עניין לציבור”, “היעדר ראיות מספיקות” או “נסיבות מיוחדות” – גם כאשר ראיות קיימות, אך אינן נוחות.
4. משיכת זמן והתיישנות: הזמן הוא כלי טיוח רב־עוצמה. דחיות, העברות בין יחידות, “בדיקות משלימות” – עד שההליך קורס מעצמו.
5. טיוח היררכי: חוקרים זוטרים מבינים שלא כדאי להתעקש. המסר אינו נאמר במפורש – הוא מחלחל דרך קידומים, הערכות ותרבות ארגונית.

את מי מטייחים, ולמה?

טיוח כמעט לעולם אינו אקראי. הוא נובע מסיבות ביורוקרטיות (התמודדות עם עומס) מחד גיסא, ומאידך גיסא, נוטה להגן על:

• בכירים במערכת עצמה
• אנשי כוח: פוליטיקאים, אנשי הון, קצינים, פקידים בכירים
• קבוצות הנתפסות כ”רגישות ציבורית”
• מקרים שעלולים לערער אמון במוסד שלם

המניע אינו בהכרח שחיתות אישית. לעתים הוא שיקול מערכתי: “אם נחקור עד הסוף, המערכת תיפגע”. כך נולד הפרדוקס: כדי “לשמור על אמון הציבור”, פוגעים בליבת אמון הציבור.

טיוח כתופעה מערכתית

מערכות אכיפה גדולות נוטות לפתח מנגנוני הגנה עצמית. טיוח הוא ביטוי קלאסי של ביורוקרטיה מתגוננת:

• הגנה על מוניטין
• צמצום סיכונים
• הימנעות מחשיפה חיצונית
• שמירה על לכידות פנימית

ככל שמערכת חזקה יותר, סגורה יותר ונטולת פיקוח אפקטיבי – כך פוטנציאל הטיוח גדל.

ההשלכות החברתיות והדמוקרטיות

טיוח מסוכן לא פחות מתפירת תיקים, ולעיתים אף יותר:

• הוא יוצר אכיפה בררנית;
• הוא מחנך את הציבור לציניות ולחוסר אמון;
• הוא משדר ש”יש מי שמעל החוק”;
• והוא מחליש חוקרים ישרים בתוך המערכת עצמה.

בחברה דמוקרטית, טיוח מתמשך הופך את שלטון החוק להצגה: החוק קיים – אך נאכף רק על מי שנוח לאכוף עליו.

כיצד ניתן להתמודד עם טיוח?

אין פתרונות קסם, אך יש עקרונות:

• שקיפות סטטיסטית בהחלטות סגירת תיקים
• פיקוח חיצוני עצמאי עם שיניים
• הגנה אמיתית לחושפי שחיתויות
• הפרדה בין חקירה לגורמים בעלי אינטרס מוסדי
• ותרבות מקצועית שמקדשת אמת, לא שקט תעשייתי

דוגמה לטיוח גדול אחר בישראל: פרשת רות דוד

רות דוד, ששימשה פרקליטת מחוז תל אביב, נעצרה בתחילת מאי 2015 במסגרת חקירת פרשת רונאל פישר, בחשד לתיווך לשוחד, לשיבוש הליכי חקירה ולקשר הדוק עם הפשע המאורגן.

האם החקירה בוצעה כהלכה עד הסוף? האם נבדקו קשריה עם הפשע המאורגן וקשרי הגומלין שלו עם האליטה? ממש לא. באותם ימים הייתה עדיין האליטה שלנו הגמוניה, ששלטה בנרטיב הציבורי, וידעה להרחיק מעצמה כל חשד משמעותי. היא גם שוחררה למעצר בית בתנאים מגבילים לאחר שישה ימים בלבד במעצר, בסביבות 11 במאי 2015. במהלך יולי 2015 הוגש נגדה כתב אישום מתוקן, אליו התווסף בינואר 2019 כתב אישום נוסף, רביעי במספר, נגדה.

כדי לטייח את הפרשה הזו הושמדו ראיות בהיקף אדיר מימדים, שנגנזו ובוערו, "בטעות" כמובן... (ראו הכתבה למטה). ורות דוד? איך חילצו אותה? 'מושכים' את המשפט עשר שנים ויותר (התיק עדיין מתנהל בעצלתיים), עד שאף אחד כבר לא זוכר על מה ולמה, נתלים באירוע שמסיט את דעת הקהל לכיוון אחר, וסוגרים עניין בעסקת טיעון. זה מה שמתוכנן גם למרגל ה- 7/10 ולפצ"רית.

מקרים מפורסמים של טיוח בעולם:

אביא שתי דוגמאות מפורסמות של טיוח מהעולם:

• טיוח פרשת ווטרגייט היה מבצע רחב היקף של שיבוש הליכי משפט והטעיית הציבור, שהובל מתוך הבית הלבן מיד לאחר המעצר במטה הדמוקרטי ביוני 1972. הממשל פעל בשלושה צירים מרכזיים: ראשית, נעשה שימוש ב-CIA כדי ללחוץ על ה-FBI להפסיק את החקירה בטענה כוזבת של פגיעה בביטחון לאומי. שנית, הועברו מאות אלפי דולרים כ"דמי שתיקה" (Hush Money) לעצורים כדי למנוע מהם לחשוף את קשריהם לדרגים הגבוהים. שלישית, עוזריו הקרובים של ניקסון השמידו ראיות פיזיות ושיקרו תחת שבועה בפני חבר מושבעים. הטיוח קרס רק כאשר נחשפה מערכת ההקלטות הסודית של הנשיא, שתיעדה אותו מורה מפורשות על המהלכים הללו – מה שהפך ל"אקדח המעשן" שהוביל להתפטרותו.
• טיוח פרשת כנופיות הטיפוח (Grooming Gangs) בבריטניה, שהתפרסמה בערים כמו רות'רהאם וטלפורד, נחשב לאחד המחדלים המוסדיים הקשים ביותר בתולדות הממלכה. הטיוח לא התבצע באמצעות פקודה חשאית אחת, אלא דרך "עיוורון מכוון" ושיטתי של המשטרה והרשויות המקומיות במשך עשורים. המניע המרכזי היה פחד משיתוק פוליטי וחשש מהצתת מתחים גזעיים, שכן רוב התוקפים היו ממוצא פקיסטני בעוד הקורבנות היו נערות לבנות מרקע מוחלש. הרשויות נמנעו מלחקור את העדויות מחשש שיואשמו בגזענות, ובמקביל הפעילו מנגנון של האשמת הקורבן (Victim Blaming) – הן תייגו נערות בנות 11 ו-12 כ"פרוצות" או כמי שבוחרות ב"סגנון חיים" מסוים, ובכך פטרו את עצמן מהצורך להגן עליהן. הטיוח כלל גם השמדת מסמכים, השתקת חושפי שחיתויות והתעלמות מוחלטת מדו"חות פנימיים שהתריעו על היקף הזוועות כבר בשנות ה-90.

[עוד על פרשת כנופיות הטיפוח במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אכיפה בררנית גם בבריטניה. שערוריית כנופיות האונס והפדופיליה האסלאמיות (Grooming Gangs)

סיכום

טיוח תיקי חקירה הוא אחיו השקט והאלגנטי של תפירת תיקים. הוא אינו צורח, אינו מתפוצץ בכותרות – אך השפעתו מצטברת, עמוקה והרסנית. מערכת אכיפת חוק נבחנת לא רק ביכולתה להאשים, אלא גם ביכולתה לא להגן על מי שאסור לה להגן עליו.

במבחן הזה, טיוח הוא כישלון מוסרי, מקצועי ודמוקרטי.

[לאוסף המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שימוש לרעה במערכת האכיפה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אכיפה בררנית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט'.
• אוסף המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים.
• אוסף המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה'.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.
• אוסף המאמרים על אכיפה בררנית.
• הרחבת המושג: 'תרבות של שקר'.
• מאמרו של מאיר גלבוע: 'הם בכל זאת תופרים תיקים!'.
• הרחבת המושג: תבניות - דפוסים חוזרים.
• אוסף המאמרים על שימוש לרעה במערכת האכיפה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אכיפה בררנית גם בבריטניה. שערוריית כנופיות האונס והפדופיליה האסלאמיות (Grooming Gangs).
• הרחבת המושג, 'פרדוקס'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ביורוקרטיה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 25/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), אכיפה בררנית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 28/4/25.
• דניאל דולב (2019), השופט בדימוס רוזן: שוטרים תופרים תיקים לאזרחים שמתלוננים נגדם, חדשות וואלה, 9/12/18.
• רוני זינגר, גלעד טוקטלי (2010), תופר התיקים, מאקו, 30/12/10.
• עמרי אסנהיים (2015), מנהל המכון לרפואה משפטית ל"עובדה": "אני מפחד מהפרקליטות", מאקו, 24/12/15.
• סניור אלי (2016), הסרטון סתר את גרסת השוטרים, והאישום נגד הנער בוטל, 22.01.16, ynet.
• בועז סנג'רו (2016), חוקי הפשע: מה עושה שוטר שרוצה לחפות על עצמו? מאשים את האזרח, מעריב, 22/5/16.
• רויטל חובל (2014), המשטרה רוצה להחזיר לעצמה את הסמכות להעמיד לדין בגין תקיפת שוטר, הארץ, 27/11/14.
• סניור אלי (2017), נעצר בגלל תקיפת שוטרים, ושוחרר בזכות סרטון, 10/1/17, ynet.
• פנחס יחזקאלי (2014), תבנית - דפוס חוזר, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תרבות של שקר, ייצור ידע, 24/7/14.
• מאיר גלבוע (2021), הם בכל זאת תופרים תיקים!, ייצור ידע, 7/3/21.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על שימוש לרעה במערכת האכיפה, ייצור ידע, 9/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), אכיפה בררנית גם בבריטניה. שערוריית כנופיות האונס והפדופיליה האסלאמיות (Grooming Gangs), ייצור ידע, 3/1/25.
• יחזקאלי פנחס (2014), פרדוקס - הסתירה שבפנים, ייצור ידע, 23/7/14.