פנחס יחזקאלי: האם דיפלומטיה במזרח התיכון אפשרית ללא ידיעת התרבות והשפה ערבית?

תקציר: הניסיון ההיסטורי במזרח התיכון – המוכתם בכשלים מודיעיניים חוזרים ונשנים ובקריסה של הסכמים מדיניים – מציב סימן שאלה נוקב על הנחת היסוד, שדיפלומטיה היא אמנות אוניברסלית. השאלה אינה רק האם שפה ותרבות הן "ערך מוסף", אלא האם היעדרן מהווה כשל מתודולוגי ותפיסתי, הפוסל את יכולתו של השחקן המערבי לפעול במרחב הים-תיכוני והערבי.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

מדע המדינה, תיאוריות משא ומתן קלאסיות ותיאוריות פסיכולוגיות מערביות, נוטים להתייחס לדיפלומטיה כאל אמנות אוניברסלית. ההנחה הרווחת במסדרונות הממשלים במערב – ולעתים קרובות מידי, גם בישראל – היא, ששחקנים פועלים מתוך "רציונליות אוניברסלית": תמריצים כלכליים, מאזן כוחות, רווח והפסד, וחתירה ליציבות. על פי תפיסה זו, טקטיקות משא ומתן המבוססות על אסכולת הרווארד (מציאת ה-BATNA, מיקוד באינטרסים ולא בעמדות, וחתירה לרווח הדדי – Win-Win) תקפות בוושינגטון, בז'נבה, בקהיר ובדמשק במידה שווה.

אולם, הניסיון ההיסטורי במזרח התיכון – המוכתם בכשלים מודיעיניים חוזרים ונשנים ובקריסה של הסכמים מדיניים – מציב סימן שאלה נוקב על הנחת יסוד זו. השאלה אינה רק, האם שפה ותרבות הן "ערך מוסף", אלא האם היעדרן מהווה כשל מתודולוגי ותפיסתי, הפוסל את יכולתו של השחקן המערבי לפעול במרחב הים-תיכוני והערבי.

[לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן]

הדיפלומטיה: האם היא אותה דיפלומטיה?

הדיפלומטיה המערבית המודרנית צמחה מתוך שלום וסטפליה (1648) ומורשת תנועת ההשכלה. היא מושתתת על התפיסה של מדינת-הלאום הסוברנית, על מעמדו האיתן של החוזה הכתוב, ועל ההפרדה בין המישור האישי למישור המדיני.

במזרח התיכון, הדיפלומטיה פועלת על פי קודים תרבותיים והיסטוריים שונים בתכלית:

• תרבות של ההקשר הגבוה (High-Context Culture): בתרבות המערבית ("Low-Context"), המילה הכתובה והנאמרת בצורה ישירה היא חזות הכל. במזרח התיכון, המסר העיקרי מועבר לעתים מבעד לשורות, דרך גינונים, שתיקות, מחוות פומביות, או בחירת האכסניה למפגש. מתקשר שאינו דובר את השפה ואינו מבין את התרבות יפרש דברים כפשוטם ("Low-Context"), ובכך יחטיא את הליבה הלא-מילולית של הדיון.
• כבוד, בושה ופנים (הַאיְבָּה וּכַּרָאמָה): בעוד שבמערב פשרה נתפסת ככלי פרגמטי להשגת תוצאה, במזרח התיכון פשרה הנתפסת ככניעה או כפגיעה בכבוד (כראמה) עלולה להיות קטלנית עבור מנהיג, יותר מאשר הפסד טריטוריאלי או כלכלי. דיפלומטיה במזרח התיכון דורשת הענקת "סולם לרדת ממנו" הבנוי מאבני בניין תרבותיות.
• הסכם כתוב מול תהליך מערכתי: במערב, חתימה על חוזה היא נקודת הסיום (Endgame). בעולם הערבי, החוזה הוא לעתים רבות רק נקודת הפתיחה לדינאמיות מתמשכת של בחינת גבולות, יצירת מחויבות אישית (מוואלאת) ובניית מערכות יחסים. הסכם שאינו מלווה באמון אישי או בהבנת מאזן הכוחות השבטי/עדתי אינו שווה את הנייר עליו נכתב.

[לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן]

מודלים של משא ומתן: סתירה מושגית

תיאוריות משא ומתן מערביות דוגלות בהפרדת הבעיה מהאנשים. במזרח התיכון, האנשים הם הבעיה והם הפתרון. המושג הערבי "ג'אהה" (מנגנון התיווך והסולחה המסורתי) מדגים זאת: התהליך אינו מתמקד רק בחלוקת משאבים, אלא בשחזור המארג החברתי, בהכרה בעוול ובחזל"ש (חזרה לשגרה) שבטי.

כאשר מנהל משא ומתן מערבי מגיע לדיון, הוא מחפש פתרון בעיות (Problem Solving). השחקן המזרח-תיכוני, לעומת זאת, עשוי לנהל משא ומתן תוך שימוש באסטרטגיות שונות לחלוטין:

1. תודעת המקח והממכר (מיקוח שוק): עמדות פתיחה קיצוניות אינן הפגנת אטימות, אלא קוד התנהגותי מקובל לבחינת רצינות הצד השני.
2. הודנא מול צֻלְחְ: הבחנה קריטית שחסרה לרבים במערב היא ההבדל בין הודנא (הפסקת אש טקטית/זמנית שמטרתה אגירת כוח, המושתתת על הסכם חודייביה ההיסטורי) לבין צֻלְחְ (שלום אמת וקבוע). בלבלו בין השניים, ותקבלו תפיסה שגויה לחלוטין של כוונות היריב.
3. שפת הסמלים והפרדוקס: שימוש בפסוקי קוראן, פתגמים עממיים והפניות היסטוריות (למשל, אזכור קרב קרני חיטין או תקופת הח'ליפות) אינו רק רטוריקה להמונים; הוא משקף את מסגרת ההתייחסות התודעתית (Mindset) של המנהיג והחברה שלו [להרחבה על קרב קרני חיטין והשלכותיו, לחצו כאן].

מכשלים מודיעיניים לעיוורון דיפלומטי

אי-ידיעת השפה והתרבות אינה מפגע דיפלומטי בלבד; היא המקור הראשי לכשלים מודיעיניים ואסטרטגיים.

כפי שראינו בתחנות שונות בהיסטוריה (ממלחמת יום הכיפורים, דרך הסכמי אוסלו ועד לאירועי ה-7 באוקטובר 2023), הכשל המודיעיני נבע לעתים נדירות מחסור באיסוף טכנולוגי (סיגינט/ויזינט). הוא נבע כמעט תמיד מקונספציה – כלומר, מהשלכה של דפוסי חשיבה מערביים-רציונליים על האויב (אתנוצנטריות).

• הבלבול בין טקסט לקונטקסט: המתרגם הבלשני יכול לתרגם מילים מפי מנהיג ערבי, אך רק המזרחן והשולט בשפה על בורייה מבין את הדקויות (Subtext). הוא יודע להבחין בין שפה דקלוטיבית (כלאם פאדי/תאהתר) לבין איתות אסטרטגי ממשי, בין רטוריקה שמיועדת לצורכי פנים לבין מסרים המכוונים לצד השני.
• הסכמים כתרמית טקטית (תקייה ומנאורה): דיפלומט שלא מכיר את המושגים הדתיים והתרבותיים העמוקים של השחקנים במרחב (כגון התקייה או התזוויר במצבים מסוימים) עלול לפרש נכונות לחתום על הסכם כשינוי אידאולוגי עמוק, בעוד שבפועל מדובר בתמרון טקטי בלבד במערכה ארוכת טווח.

[להרחבה על המושג: 'תקייה', העמדת הפנים שבה משטים השיעים במערב, לחצו כאן]

המקרה של השפה הערבית: הרבה מעבר למילון

השפה הערבית היא שפה פוליצנטרית ומורכבת, שבה קיים פער מובנה בין הערבית הספרותית המודרנית (פוסחה) לבין הלהגים המדוברים (עאמיה).

ידיעת השפה הערבית אינה רק יכולת לקרוא עיתון או להבין נאום; היא היכולת לפענח את הקוד התרבותי:

• ערך המילים והתרבות הלשונית: בערבית ישנה נטייה להפלגה לשונית (הובאלגַה) ולשבועות. אדם שאינו דובר את השפה עשוי לקחת ביטויים אלו בצורה מילולית מדי, או לחלופין, להחמיץ אזהרה חמורה, המסתתרת מאחורי ניסוח מעודן ומנומס.
• אסוציאציות היסטוריות ודתיות: מילים כמו אתנאסַאר (ניצחון), סוּמוּד (עמידה איתנה), כרָאמָה (כבוד) או צַבּר (סבלנות אסטרטגית) אינן מילים בעלות פירוש מילוני יחיד. הן טעונות במאות שנות היסטוריה, תיאולוגיה וזיכרון קולקטיבי.

דיפלומט המנהל משא ומתן דרך מתרגם מאבד את ה"תדר": הוא אינו שומע את הטון, אינו מזהה את הציטוט מהקוראן או מהשירה הקלאסית, ואינו מסוגל לזהות מתי הצד השני מפגין גמישות ומתי הוא מציב קו אדום בלתי עביר.

האם אפשר לעסוק בהסכמים ללא שפה ותרבות ערבית?

התשובה הקצרה היא: אפשר לחתום על ניירות, אך לא ניתן להבטיח יציבות.

דיפלומטיה נטולת זיקה עמוקה לשפה ולתרבות הערבית היא כמו ניווט בשטח לא מוכר באמצעות מפה של עיר אחרת. היא יכולה לייצר "הסכמים על הנייר" שקורסים ברגע שהמציאות בשטח מעמידה אותם למבחן (כפי שראינו בהסכמי שלום רבים ובטרנספורמציות המדיניות במזרח התיכון בעשורים האחרונים).

עבור מדינת ישראל, כמו גם עבור מעצמות המערב הפועלות באזור, הלמידה היא חד-משמעית:

1. הדיפלומטיה אינה אותה דיפלומטיה: היא דורשת אדפטציה של מודלים משפטיים ורציונליים למודלים המבוססים על קודים של כבוד, שבטיות, זהות דתית ונרטיב היסטורי.
2. משא ומתן במזרח התיכון דורש שפה יחידה: השפה אינה רק כלי תקשורת, היא שער לדיסציפלינה התודעתית של הצד השני.
3. המזרחנות אינה פריבילגיה אקדמית: היא כלי עבודה מודיעיני ודיפלומטי מן המעלה הראשונה. היעדרה אינו רק מגבלה טכנית – הוא מתכון בטוח לכשל אסטרטגי.

[לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן]

ונשאר רק לתהות: מי דואג לזה שלא נלמד ערבית מגיל הגן, ולמה?

[לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית.
• אוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי.
• אוסף המאמרים על משא ומתן.
• הרחבה על: 'תיאורית הצרכים של מאסלו.
• מאמרו של פרופ' אבי הראל: קרב קרני חיטין והשלכותיו.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'תקייה', העמדת הפנים שבה משטים השיעים במערב.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.
• פנחס יחזקאלי: האם תיאוריות פסיכולוגיות מתאימות לבעלי פרדיגמת חשיבה מזרחית?
• הרחבת המושג: פרדוקס – הסתירה שבפנים.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים.
• אוסף המאמרים על הסכמי אוסלו והשלכותיהם.
• אוסף המאמרים על 'קונספציה'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית – מול המערבית – באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), הסכמי נייר וביטחון לאומי, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע,
• אבי הראל (2024), קרב קרני חיטין והשלכותיו, ייצור ידע, 9/7/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'תקייה', העמדת הפנים שבה משטים השיעים במערב, ייצור ידע, 2/12/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), משא ומתן באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2020), תיאורית הצרכים של מאסלו, ייצור ידע, 15/5/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020) האם תיאוריות פסיכולוגיות מתאימות לבעלי פרדיגמת חשיבה מזרחית? ייצור ידע, 31/5/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), פרדוקס – הסתירה שבפנים, ייצור ידע, 23/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), הסכמי אוסלו והשלכותיהם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/9/23.
• פנחס יחזקאלי (2017), קונספציה, ייצור ידע, 6/10/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.