פנחס יחזקאלי: בגידה, ההיבט התאורטי

תקציר: מאז שנת המחאה ב- 2023 השתרשה ונורמלה המילה 'בגידה' בציבוריות הישראלית. בעידן הווק המילה הזו הפכה חמקמקה ומשנה משמעות. אניח כאן מסד תאורטי שיסייע לנו להשיב על השאלה אם יש במחאה, ובשלוחיה במנהל המדינה, תופעות של בגידה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בגידה במדינה היא סוגיה מורכבת הכוללת הפרת אמון מצד אזרחים, מנהיגים או גופים שלטוניים כלפי המדינה. בגידה כזו יכולה לבוא לידי ביטוי בריגול, בשיתוף פעולה עם אויבים, וגם במקרים מסוימים, בשחיתות בממשל.

תגובות החברה והחוק כלפי בגידה במדינה משתנות בין תרבויות ומשטרים שונים, והיא עלולה להוביל למשברים פוליטיים ולאבדן אמון ולגיטימציה של הציבור במוסדות השלטון.

יש לזכור כי הזירות: התקשורתית, החינוכית, המשפטית והאקדמאית נשלטים בעשורים האחרונים ע"י הווק הפרוגרסיבי. לעובדה זו יש משמעות רבה בסוגיית ה'בגידה', כיוון שהיא 'השטיחה' ורידדה עבירות רבות שנחשבו בעבר כבגידה, ורידדה אותן, כך שמעשים רבים שפעם היו בגדר בגידה מובנת מאליה, שנויים היום במחלוקת ונתונים לפרשנות מקלה.

מאז שנת המחאה ב- 2023 השתרשה ונורמלה המילה 'בגידה' בציבוריות הישראלית. בתחילה בשמאל בהקשר לבנימין נתניהו [לאוסף המאמרים על שנאת נתניהו, לחצו כאן]. מאז אוקטובר-נובמבר 2025, מועד התפוצצות פרשת הפצ"רית יועמ"שית וכוח 100, המילה הזו מהדהדת ביתר תוקף.

האם הייתה בגידה? בעידן הווק המילה הזו הפכה חמקמקה ומשנה משמעות. אניח כאן מסד תאורטי שיסייע לנו להשיב על השאלה אם יש במחאה תופעות של בגידה.

ההיבט המשפטי (היבש)

בדמוקרטיות מערביות, ספר החוקים מגדיר "בגידה" (Treason) באופן מצמצם וספציפי מאוד:

• בגידה משפטית נקשרת בדרך כלל לסיוע לאויב במלחמה או לפגיעה מכוונת בריבונות המדינה ובביטחונה לטובת גורם זר.
• החוק מבדיל בין בגידה לבין 'המרדה' ו'חתרנות': פעולות שנועדו להפיל ממשלה נבחרת או לשנות את סדרי המשטר באמצעים לא חוקיים (כמו אלימות, קשר להפיכה או אי-ציות המוני) מסווגות לרוב תחת סעיפים פליליים אחרים, כגון המרדה (Sedition), חתרנות, או ניסיון להפיכה משטרית.

כלומר, מבחינה משפטית פורמלית, לא כל מרד או חתרנות נגד ממשלה מוגדרים אוטומטית כ"בגידה", אלא אם כן הם נעשים בשיתוף פעולה עם אויב חיצוני בעת מלחמה.

סוגי הבגידה יכולים להיות למשל:

• גילוי סודות צבאיים, סודות מדינה וסודות מדעיים;
• השתתפות בתעמולת האויב נגד מדינת האם;
• עריקה לשורות האויב ולחימה במסגרת כוחותיו ובשיתוף פעולה עם צבא כובש.

כל שיטת משפט רואה בבגידה את העבירה החמורה ביותר שבדיני העונשין שלה. בחוק העונשין הישראלי, אנו מבחינים ב- 7 סעיפים אשר מדברים על "בגידה". ביניהם:

ס' "99{א} מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייעו לכך, דינו- מיתה או מאסר עולם".

ס' "99{ב} לעניין סעיף זה. "סיוע" – לרבות מסירת ידיעה בכוונה שתגיע לידי האויב או ביודעין שהיא עשויה להגיע לידי האויב, ואין נפקא מינה שבעת מסירתה לא התנהלה מלחמה".

ס' 103: מי שהפיץ בשעת לחימה, ובכוונה לגרום בהלה בציבור, ידיעות שיש בהן כדי לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעמידתם בפני האויב, דינו – מאסר חמש שנים; התכוון לפגוע בביטחון המדינה, דינו – מאסר עשר שנים.

יחד עם זאת, בדמוקרטיות ליברליות – המקדשות את חופש הבעת הדעה והמלחמה עליה – מיטשטשת ההפרדה בין בגידה לבין מאבק לגיטימי על דעה. לדוגמה, ארגון 'שוברים שתיקה' נופל, לכאורה, בתוך ההגדרה של בגידה (השתתפות בתעמולת האויב נגד מדינת האם), ולמרות זאת, אנשיו לא נעצרים בגין בגידה, ואין קונצנזוס לגבי תיוג אנשיו כבוגדים!

ההיבט המושגי במדעי המדינה: מדינה מול ממשלה

בניתוח מערכות פוליטיות ומורכבות מוסדית, נהוג להבחין בין שני מושגים:

• המדינה (The State): היישות הריבונית, העם, חוקת המדינה או עקרונות היסוד שלה.
• הממשלה (The Government): הרשות המבצעת הזמנית, שנבחרה לנהל את המדינה לתקופה קצובה.

מכאן צומח הוויכוח הרעיוני:

• הגישה השלטונית/פורמלית: מי שמורד בממשלה נבחרת פוגע בכללי המשחק הדמוקרטיים ובתהליך קבלת ההחלטות הלגיטימי. בעיני תומכי הגישה הזו, חתרנות נגד שלטון חוקי היא בגידה באמון הציבורי ובסדר החברתי, שכן היא עלולה להוביל לאנרכיה או לקריסת המערכת המדינתית כולה.
• גישת "האמנה החברתית", שאומצה ומהודהדת ע"י הווק המערבי: הוגים פוליטיים (כמו ג'ון לוק) טענו כי הריבונות שייכת לעם, והממשלה היא רק "נאמן". אם ממשלה נבחרת מפרה בצורה קיצונית את האמנה החברתית (למשל, על ידי רמיסת זכויות יסוד או ביטול הדמוקרטיה עצמה), אזי חתרנות או מרד נגדה אינם נתפסים כבגידה במדינה, אלא דווקא כהגנה עליה מפני שלטון עריץ.

ההיבט הציבורי והרטורי

בשיח הפוליטי היומיומי, המונח "בגידה" משמש לעתים קרובות ככלי רטורי להוקעת יריבים:

• שלטונות נוטים להשתמש במילה "בגידה" כדי לתייג כל גילוי של חתרנות, מחאה רדיקלית או אי-ציות, במטרה לפגוע בלגיטימיות של מוחים כנגד השלטון.
• מנגד, קבוצות המורדות בשלטון יטענו לעתים קרובות שהממשלה או העומד בראשה הם אלה ש"בגדו" בערכי היסוד של המדינה, ולכן פעולתם היא מעשה של פטריוטיות (ראו התמונה למטה).

אבל, מה קורה כשהמורדים מהדהדים כל העת את מסרי האויב?

כאשר פעולות החתרנות או המרד משולבות בהדהוד עקבי ומכוון של מסרי האויב, הגבול המושגי והמשפטי שהפריד בין "המרדה" ל"בגידה" הופך למטושטש מאוד. במצב כזה, הדיון עובר מחילוקי דעות פוליטיים פנימיים למרחב של לוחמה תודעתית וסיוע פוטנציאלי לאויב:

ההיבט המשפטי: מבחן הסיוע לאויב

כפי שצוין, ההגדרה הקלאסית של בגידה במשפט הפלילי דורשת רכיב של "סיוע לאויב במלחמתו". כאשר מורדים פנימיים מהדהדים את מסרי האויב, המערכת המשפטית תבחן את המקרה דרך שתי שאלות מרכזיות:

• מבחן הכוונה (Mens Rea): האם המורדים מהדהדים את המסרים מתוך כוונה מודעת לסייע לאויב להשיג את מטרותיו, או שהם משתמשים במסרים הללו ככלי רטורי "אופורטוניסטי" כדי להחליש את הממשלה הנוכחית לטובת מטרותיהם הפנימיות?
• מבחן התוצאה והאפקטיביות: האם הדהוד המסרים מהווה חלק מ"לוחמה פסיכולוגית" (Psychological Warfare) או "מבצעי השפעה" (Influence Operations) של האויב? אם הפעילות הפנימית מתואמת עם האויב, או משרתת באופן ישיר את האסטרטגיה שלו להחלשת חוסנה של המדינה בזמן עימות, בתי משפט במדינות רבות עשויים לראות בכך סוג של "סיוע" ממשי, המעביר את העבירה מקטגוריה של מחאה או המרדה לקטגוריה של בגידה.

בגידה תודעתית ומערכתית (Cyber & Cognitive Treason)

בעידן המודרני, שבו שדה הקרב אינו רק פיזי אלא גם תודעתי, המושג של בגידה התרחב. מומחים לאסטרטגיה ולביטחון לאומי מדברים כיום על "חזית תודעתית":

• לוחמת רשתות ופגיעה בחוסן: חוסן לאומי נשען על אמון בסיסי במוסדות ולכידות חברתית. כאשר קבוצה פנימית מהדהדת את נרטיב האויב, היא משמשת כ"מכפיל כוח" עבורו (לעתים מבלי משים, כגון "אידיוטים שימושיים").
• הסכנה המערכתית: האויב אינו צריך לפלוש פיזית אם הוא מצליח לגרום למערכת הפנימית לפרק את עצמה. לכן, בעיני הציבור והנהגת המדינה, אימוץ מסרי האויב בעת משבר נתפס כבגידה במובן העמוק ביותר שלה – שבירת הסולידריות הבסיסית והפקרת הזירה התודעתית לידי מי שמבקש להשמיד את המדינה (ולא רק להחליף את הממשלה).

הקושי באבחנה: מתי זה נרטיב של האויב ומתי זו ביקורת פנימית?

האתגר הגדול ביותר בדמוקרטיות מתרחש כאשר יש "חפיפה מקרית" או מכוונת בין ביקורת פנימית לגיטימית לבין התעמולה של האויב. זהו המרחב שבו מתנהל הקרב הפוליטי:

נקודת המבט	פרשנות המצב
נקודת המבט הממסדית / שלטונית	המורדים חצו את הקו האדום. הדהוד המסרים מוכיח שהם פועלים כסוכנים של גורם זר, בין אם מתוך תיאום ישיר ובין אם מתוך עיוורון פוליטי. זו בגידה באינטרס הלאומי.
נקודת המבט של המורדים	הם יטענו שהאויב פשוט "מנצל עובדות קיימות" (למשל, שחיתות או כשלים של הממשלה). לשיטתם, חשיפת הכשלים הללו היא הדרך היחידה להציל את המדינה, גם אם זמנית זה נשמע כמו תעמולת האויב.

לסיכום

בתחום המשפט, "בגידה" שמורה לרוב לשיתוף פעולה עם אויב חיצוני, כשחתרנות ומרד בתוך המדינה נשפטים, בדרך כלל, תחת סעיפי המרדה או קשירת קשר להפיכה.

בתיאוריה הפוליטית ובאתיקה, השאלה תלויה בנקודת המבט: האם הפעולה נעשית כדי להחריב את המדינה (ואז היא נתפסת כבגידה במהותה), או שמא היא מכוונת נגד ממשלה ספציפית שלפי תפיסת המורדים איבדה את הלגיטימיות המוסרית שלה.

כאשר מצטרף לבגידה, שיתוף פעולה עם האויב, אזי המרד כבר אינו פנימי לחלוטין (ונסוב סביב האמנה החברתית). תוספת האלמנט של הדהוד מסרי האויב מכניסה למשוואה גורם חיצוני עוין.

במצב כזה, הנטייה – הן החברתית והן המשפטית (אם מוכח קשר או כוונה לפגוע במדינה) – היא לנוע בבירור לקביעה שמדובר בבגידה, שכן הפעולה מפסיקה להיות ויכוח על "איך המדינה צריכה להתנהל" והופכת לחלק מהמנגנון שמסייע לאויב להכניע את המדינה כולה.

אז מה בפעולות המחאה ייחשב בגידה ומה לא?

מס'	הפעולה	בגידה (סיוע לאויב)	חתרנות / אחר
1.	האם סיכול התקיפה באיראן ע"י ראשי השירותים עם ממשל אובמה היא בגידה?	כן	כן
2.	האם חתירה להקמת 'מדינת כל אזרחיה' היא בגידה?	כן	כן
3.	'מהפכת צבע' עם מעצמות "ידידותיות"	לא	כן
4.	יצירת כאוס מכוון ברחובות אחרי נוב' 2022	לא	כן
5.	סרבנות (אי התנדבות)
6.	ניסיון לעצירת המלחמה	כן	כן
7.	הדהוד מסרי האויב במהלך מלחמה	כן	כן
8.	הדלפת סרטון כוח 100 לערוץ 12	לא	כן
9.	הדלפת סרטון כוח 100 להאקר הפלסטיני במקביל לערוץ 12	כן	כן
10.	טיוח מכוון של מעשים שעלולים להיות בגידה (למשל: פרשות המרגל, הפצ"רית והיועמ"שית)	כן	כן

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קונספירציה ותיאוריות קונספירציה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על שנאת נתניהו.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על קונספירציה ותיאוריות קונספירציה.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• הרחבת המושג 'מערכת מורכבת'.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על שנאת נתניהו, ייצור ידע, 25/7/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), קונספירציה, תיאוריות קונספירציה ומה שביניהן, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2015), שוברים שתיקה – האם זו חתרנות?
• אסא כשר (2015), שוברים שתיקה הוא ארגון לדמוניזציה של צה"ל, 28/12/15, nrg.